וַתִּקְרָ֞א לְאַנְשֵׁ֣י בֵיתָ֗הּ וַתֹּ֤אמֶר לָהֶם֙ לֵאמֹ֔ר רְא֗וּ הֵ֥בִיא לָ֛נוּ אִ֥ישׁ עִבְרִ֖י לְצַ֣חֶק בָּ֑נוּ בָּ֤א אֵלַי֙ לִשְׁכַּ֣ב עִמִּ֔י וָאֶקְרָ֖א בְּק֥וֹל גָּדֽוֹל׃

ראו הביא לנו. הֲרֵי זֶה לָשׁוֹן קְצָרָה - הֵבִיא לָנוּ, וְלֹא פֵּרֵשׁ מִי הֱבִיאוֹ, וְעַל בַּעֲלָהּ אוֹמֶרֶת כֵּן:

עברי. מֵעֵבֶר הַנָּהָר, מִבְּנֵי עֵבֶר (בראשית רבה):

וּקְרַת לַאֲנָשֵׁי בֵיתַהּ וַאֲמֶרֶת לְהוֹן לְמֵימָר חֲזוֹ אַיְתִי לָנָא גַּבְרָא עִבְרָאָה לְחַיָּכָא בָנָא עַל לְוָתִי לְמִשְׁכַּב עִמִּי וּקְרֵית בְּקָלָא רַבָּא

הביא לנו. בעלי:

וְטַעַם רְאוּ הֵבִיא לָנוּ אִישׁ עִבְרִי כִּי הָעִבְרִים שְׂנוּאֵי הַמִּצְרִים הֵמָּה, וְלֹא יוּכְלוּ לֶאֱכֹל אִתָּם לֶחֶם כִּי תוֹעֵבָה הִיא לָהֶם (בראשית מ"ג:ל"ב), וְלֹא יִקְנוּ מֵהֶם רַק לְכוֹרְמִים וּלְיוֹגְבִים, וְלֹא יָבֹאוּ בְּבֵיתָם. וְלָכֵן אָמְרָה הִנֵּה עָשָׂה עִמָּנוּ רָעָה לְהָבִיא בְּבֵיתֵנוּ עִבְרִי וַעֲשָׂאוֹ פָּקִיד וְנָגִיד, וְרָאוּי לוֹ שֶׁיְּצַחֵק בָּנוּ, כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (משלי כט כא) "מְפַנֵּק מִנֹּעַר עַבְדּוֹ" וְגוֹ', וְזֶה טַעַם "אֲשֶׁר הֵבֵאתָ לָּנוּ", כִּי הֲבָאָתוֹ בְּבֵיתָם הָיְתָה קָשָׁה בְּעֵינֵיהֶם. וְאָמְרָה "הֵבִיא לָנוּ" עַל בַּעְלָהּ, לֹא הִזְכִּירַתּוּ לִכְבוֹדוֹ, אוֹ בְּדֶרֶךְ מוּסָר לַנָּשִׁים, אוֹ בַּעֲבוּר שֶׁהַמֵּבִיא יָדוּעַ. וְכֵן בְּסֵפֶר אִיּוֹב בִּמְקוֹמוֹת רַבִּים יְדַבֵּר עַל הַשֵּׁם הַנִּכְבָּד בִּסְתָם, בַּעֲבוּר דַּעְתָּם שֶׁעָלָיו יְדַבְּרוּ. וְכֵן "וַיֹּאמֶר אֶל אַבְנֵר מַדּוּעַ בָּאתָ אֶל פִּילֶגֶשׁ אָבִי" (שמואל ב ג ז), לֹא יַזְכִּיר הָאוֹמֵר וְלֹא דִּבֵּר בּוֹ כְּלָל בַּעֲבוּר הֱיוֹתוֹ יָדוּעַ שֶׁהוּא אִישׁ בֹּשֶׁת:

ואקרא בקול גדול - לפי שאתם רחוקים ממני, שאילו לא הרימותי קולי היה שוכב עמי בעל כורחי.

וַתִּקְרָא לְאַנְשֵׁי בֵיתָהּ. לִזְכּוֹת אֶת עַצְמָהּ, אָמְנָם כַּאֲשֶׁר רָאֲתָה שֶׁחוּץ לַחֶדֶר לֹא רָץ, וְזֶה רָאוּ גַּם אַנְשֵׁי בֵיתָהּ, אָמְרָה לָהֶם וַיָּנָס וַיֵּצֵא הַחוּצָה כְּמוֹ שֶׁהָיָה בֶּאֱמֶת, אֲבָל לְבַעְלָהּ שֶׁלֹּא רָאָה הַדָּבָר אָמְרָה וַיָּנָס הַחוּצָה לְהוֹרוֹת שֶׁעָשָׂה תְּנוּעַת הַנִּיסָה גַּם בַּחוּץ לְהִמָּלֵט מֵאַנְשֵׁי בֵיתָהּ, וְזֶה לְאַמֵּת עִנְיַן הַשֶּׁקֶר שֶׁלָּהּ:

לְצַחֶק בָּנוּ. בְּעִנְיְנֵי צְחוֹק שֶׁמִּתּוֹכָם נִכָּר שֶׁבָּא אֵלַי לִשְׁכַּב עִמִּי.

[לצחק בנו צחוק שלפני הבעילה].

וַתִּקְרָא לְאַנְשֵׁי וְגוֹ׳. לְצַד שֶׁיָּדְעָה צֶדֶק יוֹסֵף בְּעֵינֵי אֲדוֹנוֹ וְלֹא יַאֲמִין לִדְבָרֶיהָ, לָזֶה נִתְכַּוְּנָה וַתִּקְרָא לָהֶם שֶׁהֵם יֹאמְרוּ בְּבוֹא אֲדוֹנֵי יוֹסֵף, וְהוּא אָמְרוֹ לֵאמֹר, וּבָעֲרָה בָּם אֵשׁ הַקִּנְאָה לְהָעִיד, וְהוּא אָמְרוֹ רְאוּ הֵבִיא לָנוּ וְגוֹ׳ לְצַחֶק בָּנוּ, שִׁתַּפְתָם בְּצָרָתָהּ כִּי גַם עֲלֵיהֶם גִּדְּלוֹ וְהוּא אִישׁ נָכְרִי.

אוֹ יִרְצֶה בְּאָמְרוֹ רְאוּ כִּי יָעִידוּ עַל הַדְּבָרִים כִּי כֵּן רָאוּ, וְהוּא אָמְרוֹ ״לֵאמֹר רְאוּ״, גַּם נִתְחַכְּמָה לְהִתְרַעֵם נֶגֶד הַבַּעַל, שֶׁבָּזֶה אִם יָלִיץ טוֹבָה עָלָיו תֹּאמַר: ״אַף זוֹ מִן הַתּוֹכָחוֹת עָלֶיךָ תְּלוּנָּתִי״.