וַיִּתֵּ֞ן שַׂ֤ר בֵּית־הַסֹּ֙הַר֙ בְּיַד־יוֹסֵ֔ף אֵ֚ת כׇּל־הָ֣אֲסִירִ֔ם אֲשֶׁ֖ר בְּבֵ֣ית הַסֹּ֑הַר וְאֵ֨ת כׇּל־אֲשֶׁ֤ר עֹשִׂים֙ שָׁ֔ם ה֖וּא הָיָ֥ה עֹשֶֽׂה׃

הוא היה עושה. כְּתַרְגּוּמוֹ בְּמֵימְרֵהּ הֲוָה מִתְעֲבֵיד:

וִיהַב רַב בֵּית אֲסִירֵי בִּידָא דְיוֹסֵף יָת כָּל אֲסִירַיָּא דִּי בְּבֵית אֲסִירֵי וְיָת כָּל דִּי עָבְדִין תַּמָּן עַל מֵימְרֵהּ הֲוָה מִתְעֲבֵד

ואת כל אשר עושים. יש אומרים כי היה מתעסק באומנות שיחיה ממנה, כאשר הי' עושים האסורים, והקרוב אלי שפירושו כל אשר הי' צריכים כאילו היה הוא העושה כי פקיד היה עליהם, והפסוק הבא אחריו לעד:

[ואת כל אשר עשים שם הוא היה עשה פי׳‎ את כל המעשה אשר היו עושים].

הוּא הָיָה עוֹשֶׂה. תַּרְגּוּם פֵּרֵשׁ ״עַל מֵימְרֵיהּ״. וְלִדְבָרָיו לָמָּה לֹא יְדַבֵּר הַכָּתוּב צַחוֹת וְיֹאמַר בְּפֵרוּשׁ ״עַל פִּיו הָיוּ עוֹשִׂים״? וְאוּלַי שֶׁנִּתְכַּוֵּן הַכָּתוּב בְּשַׁנּוֹתוֹ אֶת טַעְמוֹ לְהוֹדִיעַ גַּם כֵּן שֶׁהֲגַם שֶׁהָיָה הוּא הַמַּנְהִיג, לֹא הָיָה מִתְנַהֵג בִּשְׂרָרָה וּמוֹנֵעַ עַצְמוֹ מִתַּשְׁמִישׁ דָּבָר אֲשֶׁר הָיוּ עוֹשִׂים שָׁם הָאֲסוּרִים, אֶלָּא יָדוֹ כְּיַד כֻּלָּן שָׁוָה, וְזֶה יַגִּיד מֶזֶג טִבְעוֹ כִּי טוֹב הוּא וּמָצָא חֵן וְשֵׂכֶל טוֹב בְּעֵינֵי ה׳ וְאָדָם.