בְּרֵאשִׁית מ״ב · י״ג

וַיֹּאמְר֗וּ שְׁנֵ֣ים עָשָׂר֩ עֲבָדֶ֨יךָ אַחִ֧ים ׀ אֲנַ֛חְנוּ בְּנֵ֥י אִישׁ־אֶחָ֖ד בְּאֶ֣רֶץ כְּנָ֑עַן וְהִנֵּ֨ה הַקָּטֹ֤ן אֶת־אָבִ֙ינוּ֙ הַיּ֔וֹם וְהָאֶחָ֖ד אֵינֶֽנּוּ׃

במילים פשוטות

האחים משיבים ואומרים שהם שנים עשר עבדיו, אחים בני איש אחד בארץ כנען, והנה הקטן את אביהם היום, והאחד איננו. רש״י מסביר שבשביל אותו אחד שאיננו נתפזרו בעיר לבקשו. הספורנו מבאר שהם מסבירים שאביהם עודנו חי בארץ כנען, שהיו שנים עשר בנים, שחסר אחד, ושהקטן נשאר לכלכל את אביהם. אונקלוס מתרגם כפשוטו. הפסוק חושף את מלוא פרטי המשפחה: שנים עשר אחים, אב חי בארץ כנען, אח קטן שנשאר עם האב, ואח אחד שאיננו - הוא יוסף עצמו, שהם מכרו. בלי לדעת עם מי הם מדברים, האחים מזכירים בפני יוסף את היעלמותו שלו. הזכרת בנימין הקטן ויוסף הנעדר היא בדיוק המידע שיוסף חיפש, והיא זו שתאפשר לו לבנות את תוכניתו להביא אליו את בנימין ולבחון את אחיו.
מבוסס על רש״י, ספורנו, אונקלוס · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

ויאמרו שנים עשר עבדיך וגו'. וּבִשְׁבִיל אוֹתוֹ א' שֶׁאֵינֶנּוּ נִתְפַּזַּרְנוּ בָעִיר לְבַקְּשׁוֹ:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

וַאֲמָרוּ תְּרֵין עֲשַׂר עַבְדָיךְ אַחִין אֲנַחְנָא בְּנֵי גַּבְרָא חַד בְּאַרְעָא דִּכְנָעַן וְהָא זְעֵירָא עִם אָבוּנָא יוֹמָא דֵּין וְחַד לֵיתוֹהִי

מקור: ספריא · נחלת הכלל

ספורנו

רבי עובדיה ספורנו · איטליה, המאה ה־16

שְׁנֵים עָשָׂר עֲבָדֶיךָ וְכוּ'. הִנֵּה מַה שֶּׁאָמַרְנוּ יִתְבָּרֵר, כִּי אָמְנָם אָבִינוּ עוֹדֶנּוּ חַי בְּאֶרֶץ כְּנַעַן, וְיַגִּיד הוּא וּשְׁכֵנָיו שֶׁהָיִינוּ שְׁנֵים עָשָׂר בָּנָיו, וְחָסֵר אֶחָד, וְהַקָּטֹן נִשְׁאַר לְכַלְכֵּל, וּבְכָל אֵלֶּה הַפְּרָטִים יִתְבָּרֵר הָאֱמֶת אֶצְלְךָ.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

כלי יקר

רבי שלמה אפרים מלונצ׳יץ · המאה ה־16

וַיֹּאמְרוּ שְׁנֵים עָשָׂר עֲבָדֶיךָ אַחִים אֲנַחְנוּ וְגוֹ׳. בָּזֶה נָתְנוּ הִתְנַצְּלוּת עַל שְׁנֵי הַטְּעָנוֹת כְּאֶחָד, עַל מָה שֶׁחֲשָׁדָם בִּ״מְרַגְּלִים אַתֶּם״, מֵאַחַר שֶׁהִטְמִינוּ עַצְמָם בְּתוֹךְ הַבָּאִים, אָמְרוּ ״שְׁנֵים עָשָׂר אַחִים אֲנַחְנוּ״, וְהָיִינוּ מִתְיָרְאִים מִן עַיִן הָרַע. וְעַל מָה שֶׁחֲשָׁדָם בְּ״עֶרְוַת הָאָרֶץ בָּאתֶם לִרְאוֹת״ אַחַר שֶׁנִּכְנְסוּ בַּעֲשָׂרָה שַׁעֲרֵי הָעִיר, אָמְרוּ ״וְהִנֵּה הַקָּטֹן אֶת אָבִינוּ הַיּוֹם וְהָאֶחָד אֵינֶנּוּ״, וּבַעֲבוּר הָאֶחָד שֶׁאֵינֶנּוּ נִתְפַּזַּרְנוּ בְּכָל עֲשָׂרָה שְׁעָרִים לְבַקְשׁוֹ.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אור החיים

רבי חיים בן עטר · המאה ה־18

וַיֹּאמְרוּ שְׁנֵים וְגוֹ׳. פֵּרוּשׁ, טַעַם שֶׁנִּכְנַסְנוּ בְּסֵדֶר זֶה כִּי אֲנַחְנוּ שְׁנֵים עָשָׂר וְהָאֶחָד אֵינֶנּוּ, לָזֶה נִתְפָּרַדְנוּ וְכָל אֶחָד נִכְנַס בְּשַׁעַר אַחֵר אוּלַי יִמְצָא אֶחָד מִמֶּנּוּ אֶת הָאֶחָד שֶׁאֵינֶנּוּ. וְאָמְרוֹ הִנֵּה הַקָּטֹן אֶת אָבִינוּ, זֶה מוֹפֵת חוֹתֵךְ כִּי צֶדֶק יֶהְגֶּה חִכָּם, כִּי אָמְרוּ דָּבָר שֶׁיָּכוֹל לִיבָּחֵן.

מקור: ספריא · נחלת הכלל