וַיַּ֩עַן֩ רְאוּבֵ֨ן אֹתָ֜ם לֵאמֹ֗ר הֲלוֹא֩ אָמַ֨רְתִּי אֲלֵיכֶ֧ם ׀ לֵאמֹ֛ר אַל־תֶּחֶטְא֥וּ בַיֶּ֖לֶד וְלֹ֣א שְׁמַעְתֶּ֑ם וְגַם־דָּמ֖וֹ הִנֵּ֥ה נִדְרָֽשׁ׃

וגם דמו. אֵתִין וְגַמִּין רִבּוּיִין - דָּמוֹ וְגַם דַּם הַזָּקֵן:

וַאֲתֵיב רְאוּבֵן יָתְהוֹן לְמֵימָר הֲלָא אֲמָרִית לְוָתְכוֹן לְמֵימַר לָא תְחוֹבוּן בְּעוּלֵימָא וְלָא קַבֶּלְתּוּן וְאַף דְּמֵהּ הָא מִתְבְּעֵי

הֲלֹא אָמַרְתִּי אֲלֵיכֶם אַל תֶּחֶטְאוּ בַיֶּלֶד? שֶׁלֹּא הָיָה מִתְכַּוֵּן לַהֲמִיתְכֶם כְּשֶׁעָשָׂה מַה שֶּׁעָשָׂה כַּאֲשֶׁר חֲשַׁבְתֶּם, אֲבָל הָיוּ מַעֲשָׂיו בַּאֲשֶׁר הוּא יֶלֶד בִּלְתִּי פּוֹעֵל לְתַכְלִית מְכֻוָּן.

וְגַם דָּמוֹ הִנֵּה נִדְרָשׁ. אֵין הַחֵטְא הַנִּדְרָשׁ עַתָּה הָאַכְזָרִיּוּת בִּלְבַד כַּאֲשֶׁר חֲשַׁבְתֶּם, אֲבָל גַּם דָּמוֹ שֶׁחֲטָאתֶם לִשְׁפּוֹךְ דָּם נָקִי שֶׁלֹּא הָיָה בֶּן מָוֶת כַּאֲשֶׁר חֲשַׁבְתֶּם, וְהִנֵּה בְּלִי סָפֵק מֵת בְּעַבְדוּתוֹ׃

ויען ראובן מתחלתו היה בדעתו של יוסף לקחת ראובן שהיה גדול שבאחים כי הדין נותן כשרבים חוטאים הגדול נענש וכששמע מתוך דבריהם שראובן אמר אל תחטאו בילד לא רצה לצערו ולקח שמעון שהיה גדול אחריו.

וְגַם דָּמוֹ הִנֵּה נִדְרָשׁ. לְשׁוֹן ״גַּם״ נִרְאֶה לְפָרֵשׁ, לְפִי שֶׁהָאַחִים חָשְׁבוּ שֶׁיּוֹסֵף הָיָה חַיָּב מִיתָה בְּדִין, כִּי לָשׁוֹן הָרָע תְּלָתָא קָטִיל, וְיוֹסֵף הֵבִיא דִּבָּתָם רָעָה, דּוֹמֶה כְּאִלּוּ הֲרָגָם. וְעוֹד בָּא לְרַגֵּל אוֹתָם בְּבוֹאוֹ דּוֹתַיְנָה, עַל כֵּן בִּקְשׁוּ נִכְלֵי דָּתוֹת עַל פִּי הַתּוֹרָה לַהֲמִיתוֹ בְּטֶרֶם יִקְרַב הוּא אֲלֵיהֶם וִימִיתֵם, כִּי ״הַבָּא לְהָרְגְךָ הַשְׁכֵּם לְהָרְגוֹ״ (סנהדרין עב א). וְאִם כֵּן, מִצַּד שֶׁבִּקְשׁוּ לְהָרְגוֹ אֵין לָהֶם אַשְׁמָה לְפִי סְבָרָתָם. אַךְ עִקַּר הָאַשְׁמָה הִיא מִדַּת הָאַכְזָרִיּוּת שֶׁהָיְתָה בָּהֶם, שֶׁלֹּא שָׁמְעוּ בְּהִתְחַנְּנוֹ אֲלֵיהֶם, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ ״אֲבָל אֲשֵׁמִים אֲנַחְנוּ עַל אָחִינוּ אֲשֶׁר רָאִינוּ צָרַת נַפְשׁוֹ בְּהִתְחַנְנוֹ אֵלֵינוּ וְלֹא שָׁמָעְנוּ, עַל כֵּן בָּאָה אֵלֵינוּ הַצָּרָה הַזֹּאת״ (בראשית מב כא). וְלֹא הִזְכִּירוּ שֶׁבִּקְשׁוּ לְהָרְגוֹ, לְפִי שֶׁחָשְׁבוּ שֶׁמִּצַּד בַּקָּשַׁת הַהֲרִיגָה אוֹ הַמְּכִירָה וְהַהַשְׁלָכָה לַבּוֹר אֵין עֲלֵיהֶם אַשְׁמָה. וַיַּעַן אוֹתָם רְאוּבֵן ״הֲלֹא אָמַרְתִּי אֲלֵיכֶם לֵאמֹר אַל תֶּחֶטְאוּ בַיֶּלֶד״ (בראשית מב כב) - מֵאַחַר שֶׁהוּא כְּיֶלֶד וְאֵינוֹ בַּר עֳנָשִׁין עֲדַיִן בְּבֵית דִּין שֶׁל מַעְלָה, אִם כֵּן אֵין לוֹ מִשְׁפַּט מָוֶת. וְאִם כֵּן יֵשׁ בִּידֵיכֶם שְׁנֵי עֲבֵרוֹת, כִּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא דּוֹרֵשׁ מִכֶּם מִדַּת הָאַכְזָרִיּוּת, כִּי עַל כֵּן אָדוֹן וּמוֹשֵׁל זֶה אֵינוֹ שׁוֹמֵעַ תְּחִנָּתֵנוּ, כִּי כֻּלָּנוּ מְדַבְּרִים תַּחֲנוּנִים וְהוּא יַעֲנֶה עַזּוֹת. וְנוֹסָף עַל זֶה, ״גַּם דָּמוֹ הִנֵּה נִדְרָשׁ״, שֶׁהֲרֵי הַמּוֹשֵׁל אָמַר ״וְיֵאָמְנוּ דִבְרֵיכֶם וְלֹא תָמוּתוּ״ (בראשית מב כ), שְׁמַע מִנָּהּ שֶׁאִם לֹא יָבֹא אָחִינוּ הֲרֵי אֲנַחְנוּ בְּנֵי מָוֶת. וּמִי יוֹדֵעַ אִם לְעֵת כָּזֹאת יַגִּיעַ אָחִינוּ הַקָּטָן אֵלָיו, כִּי אוּלַי יִקְרֶה מִקְרֶה שֶׁלֹּא יוּכַל לָבוֹא אֵלָיו, וַהֲרֵי אָנוּ נִדּוֹנִין לְמָוֶת. וּבֶאֱמֶת אֲנַחְנוּ נְקִיִּים מֵעֲלִילָתוֹ, אֵין זֶה כִּי אִם לְפִי שֶׁ״גַּם דָּמוֹ הִנֵּה נִדְרָשׁ״, נוֹסָף עַל דְּרִישַׁת מִדַּת הָאַכְזָרִיּוּת מִיָּדֵינוּ.

וַיַּעַן רְאוּבֵן אוֹתָם וְגוֹ׳. צָרִיךְ לָדַעַת אֵיךְ יֻצְדַּק לוֹמַר מַעֲנֶה עַל זֶה, גַּם אָמְרוֹ לֵאמֹר שְׁתֵּי פְּעָמִים, גַּם אָמְרוֹ וְגַם דָּמוֹ וְגוֹ׳:

אָכֵן הַכַּוָּנָה הִיא שֶׁבָּא לְהָשִׁיב לְמַה שֶׁאָמְרוּ שֶׁהַצָּרָה בָּאָה עַל אֲשֶׁר לֹא רִחֲמוּ עַל אֲחִיהֶם בְּהִתְחַנְנוֹ וְגוֹ׳, וּלְטַעַם זֶה יִכָּנֵס גַּם רְאוּבֵן, לָזֶה עָנָה וְאָמַר, וְהוּא אָמְרוֹ וַיַּעַן רְאוּבֵן אֹתָם לֵאמֹר כִּי הוּא לֹא יַחְשְׁבוּ לוֹ עָוֹן עַל זֶה, כִּי ״הֲלֹא אָמַרְתִּי אֲלֵיכֶם אַל תֶּחֱטְאוּ בַיֶּלֶד״ וְגוֹ׳, וַהֲגַם שֶׁלֹּא אָמַר לָהֶם כֵּן בְּפֵרוּשׁ אֶלָּא ״וְיָד אַל תִּשְׁלְחוּ בוֹ הַשְׁלִיכוּ אֹתוֹ״ (בראשית לז:כב) וְגוֹ׳, עִם כָּל זֶה כַּוָּנָתִי הָיְתָה לֵאמֹר לָכֶם אַל תֶּחֱטְאוּ בַיֶּלֶד, וְהוּא אָמְרוֹ ״לֵאמֹר אַל תֶּחֱטְאוּ״, וּכְמוֹ שֶׁהֵעִיד הַכָּתוּב בְּאָמְרוֹ ״לַהֲשִׁיבוֹ אֶל אָבִיו״:

וְאִם תֹּאמַר: וְעַל מִי סָמַךְ רְאוּבֵן שֶׁיַּכִּירוּ אֶחָיו כַּוָּנָתוֹ שֶׁכֵּן הָיְתָה, וְאַדְרַבָּה לְדַעְתָּם עָשׂוּ יוֹתֵר רַחְמָנוּת בִּמְכִירָתוֹ מֵהַנִּיחוֹ בַּבּוֹר, כְּמוֹ שֶׁכֵּן אָמַר הַכָּתוּב (בראשית לז:כז) שֶׁאָמַר לָהֶם יְהוּדָה ״לְכוּ וְנִמְכְּרֶנּוּ וְגוֹ׳ וְיָדֵינוּ אַל תְּהִי בוֹ״, וּמַה תַּרְעוֹמֶת מִתְרַעֵם רְאוּבֵן בְּאָמְרוֹ ״הֲלֹא אָמַרְתִּי״ וְגוֹ׳ כֵּיוָן שֶׁכִּדְבָרָיו עָשׂוּ וְהוֹסִיפוּ לְרַחֵם כַּנִּזְכָּר?

דַּע כִּי עִקַּר טַעֲנַת רְאוּבֵן הָיְתָה בְּאָמְרוֹ ״וְיָד אַל תִּשְׁלְחוּ בוֹ״, כְּמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁתִּי שָׁם, שֶׁנִּתְכַּוֵּן לְהַצִּילוֹ מִידֵי אָדָם שֶׁהוּא בַּעַל בְּחִירָה וְרָצוֹן, זֶה הוּא עִקַּר הַכַּוָּנָה. וְטַעֲנָה זוֹ צוֹדֶקֶת גַּם כֵּן לְבַל יִמְכְּרוּהוּ לְנָכְרִים שֶׁמַּעֲשֵׂיהֶם מַעֲשֶׂה בְּחִירִי, וְהַמֶּכֶר גַּם כֵּן מַכְנִיסוֹ בְּגֶדֶר סַכָּנַת מָוֶת מֵהַנָּכְרִים, וְגַם שֶׁיֶּשְׁנוֹ בִּסְפֵק דָּבָר רַע. וְצֵא וּלְמַד מַה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בראשית רבה פו:ג) שֶׁקָּנָה אוֹתוֹ פּוֹטִיפַר לְמִשְׁכַּב זָכוּר וְעַל זֶה נִסְתָּרֵס, וְהוּא אָמְרוֹ אַל תֶּחֱטְאוּ אַתֶּם בַיֶּלֶד לַעֲשׂוֹת בּוֹ דָּבָר אֶלָּא הַשְׁלִיכוּהוּ אֶל הַבּוֹר, וּמִמָּה נַפְשָׁךְ, אִם הוּא חַיָּב מִיתָה חַיּוֹת הַנִּמְצָאוֹת שָׁם יַהַרְגוּהוּ, וְאִם לָאו יִהְיֶה לְאוֹת הַחַיִּים, מַה שֶׁאֵין דָּבָר זֶה בִּשְׁלִיחוּת יְדֵי אָדָם. וְלֹא שְׁמַעְתֶּם פֵּרוּשׁ, לֹא הֲבִינוֹתֶם דְּבָרַי.

וּמַה שֶׁאָמְרוּ שֶׁהַצָּרָה בָּאָה עַל הָאַכְזָרִיּוּת וְשֶׁלֹּא קִבְּלוּ הִתְחַנְּנוּתוֹ, וּלְעוֹלָם בְּגוּף הַמַּעֲשֶׂה לֹא עָשׂוּ עַוְלָה - לֹא כֵן הוּא, אֶלָּא גַּם דָּמוֹ הִנֵּה נִדְרָשׁ כִּי חַיָּבִים הֵם בִּשְׁלִיחוּת יָדָם בּוֹ וּנְתוּנִים הָיוּ בְּסַכָּנַת מְרַגְּלִים שֶׁהוּא מִשְׁפַּט מָוֶת. וּלְצַד זֶה גַּם כֵּן לֹא יִכָּנֵס רְאוּבֵן בָּאָשָׁם עִמָּהֶם, כִּי הוּא לֹא הָיָה בַּמֶּכֶר, וּמֵעַתָּה רְאוּבֵן נִלְכַּד לִהְיוֹת עִמָּהֶם לְבַד, וּבִגְמַר הַדְּרִישָׁה יִתְחַיֵּב הַמְחֻיָּב וְיִפָּטֵר הַזַּכַּאי בְּדִינוֹ. וְגַם לְמַה שֶׁפֵּרַשְׁתִּי בְּאָמְרוֹ ״אֲבָל אֲשֵׁמִים״ שֶׁהִתְעוֹרְרוּתָם הָיְתָה לְצַד תְּפִיסַת שִׁמְעוֹן לְבַד, יִהְיֶה פֵּרוּשׁ הַכָּתוּב גַּם כֵּן כְּדֶרֶךְ זֶה.