בְּרֵאשִׁית מ״ב · כ״ד

וַיִּסֹּ֥ב מֵֽעֲלֵיהֶ֖ם וַיֵּ֑בְךְּ וַיָּ֤שׇׁב אֲלֵהֶם֙ וַיְדַבֵּ֣ר אֲלֵהֶ֔ם וַיִּקַּ֤ח מֵֽאִתָּם֙ אֶת־שִׁמְע֔וֹן וַיֶּאֱסֹ֥ר אֹת֖וֹ לְעֵינֵיהֶֽם׃

טקסט הפסוק: מקרא על פי המסורה (ויקיטקסט), רישיון CC BY-SA 3.0

במילים פשוטות

יוסף מסתובב מעליהם ובוכה, שב אליהם ומדבר איתם, לוקח מאיתם את שמעון ואוסר אותו לעיניהם. רש״י מסביר ש״ויסוב מעליהם״ פירושו שנתרחק מהם שלא יראוהו בוכה, ושבכה מפני ששמע שהיו מתחרטים, ומביא שיוסף בחר בשמעון מפני שהוא השליכו לבור. רשב״ם מסביר שיוסף לקח את שמעון כדי להפרידו מלוי, שלא יתייעצו יחד לעשות תחבולה. אונקלוס מתרגם כפשוטו. הפסוק חושף את רגשותיו של יוסף: למשמע חרטת אחיו הוא מתרחק ובוכה בסתר, ואז שב ואוסר את שמעון לעיניהם כערבון. בחירת שמעון, לפי המפרשים, קשורה לתפקידו במכירת יוסף. הבכי מלמד על אהבתו של יוסף לאחיו למרות מה שעשו לו, ולקיחת שמעון היא המשך ביצוע תוכניתו - להשאיר ערבון שיבטיח את שובם עם בנימין.
מבוסס על רש״י, רשב״ם, אונקלוס · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

ויסב מעליהם. נִתְרַחֵק מֵעֲלֵיהֶם שֶׁלֹּא יִרְאוּהוּ בּוֹכֶה:

ויבך. לְפִי שֶׁשָּׁמַע שֶׁהָיוּ מִתְחָרְטִין:

את שמעון. הוּא הִשְׁלִיכוֹ לַבּוֹר, הוּא שֶׁאָמַר לְלֵוִי הִנֵּה בַּעַל הַחֲלֹמוֹת הַלָּזֶה בָּא (בראשית רבה). דָּבָר אַחֵר נִתְכַּוֵּן יוֹסֵף לְהַפְרִידוֹ מִלֵּוִי, שֶׁמָּא יִתְיָעֲצוּ שְׁנֵיהֶם לַהֲרֹג אוֹתוֹ:

ויאסר אתו לעיניהם. לֹא אֲסָרוֹ אֶלָּא לְעֵינֵיהֶם, וְכֵיוָן שֶׁיָּצְאוּ הוֹצִיאוֹ וְהֶאֱכִילוֹ וְהִשְׁקָהוּ (בראשית רבה):

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

וְאִסְתַּחַר מֵעִלָּוֵיהוֹן וּבְכָא וְתָב לְוָתְהוֹן וּמַלֵּיל עִמְּהוֹן וּדְבַר מִלְּוַתְהוֹן יָת שִׁמְעוֹן וַאֲסַר יָתֵהּ לְעֵינֵיהוֹן

מקור: ספריא · נחלת הכלל

רשב״ם

רבי שמואל בן מאיר · צרפת, המאה ה־12

את שמעון - להפרידו מלוי שלא יתייעצו בין שניהם לעשות תחבולה, כאשר עשו בשכם.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

ספורנו

רבי עובדיה ספורנו · איטליה, המאה ה־16

וַיֵּבְךְּ. כַּאֲשֶׁר רָאָה בְּצָרָתָם.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אור החיים

רבי חיים בן עטר · המאה ה־18

וַיִּקַּח מֵאִתָּם אֶת שִׁמְעוֹן. פֵּרוּשׁ, הֵם יִחֲדוּ אוֹתוֹ וְלָקְחוּ, אוֹ הוּא בֵּרֵר לְעַצְמוֹ, וּכְמוֹ שֶׁכָּתַבְתִּי בְּפָסוּק (בראשית מב:יט) ״אִם כֵּנִים״.

מקור: ספריא · נחלת הכלל