שְׁנֵים־עָשָׂ֥ר אֲנַ֛חְנוּ אַחִ֖ים בְּנֵ֣י אָבִ֑ינוּ הָאֶחָ֣ד אֵינֶ֔נּוּ וְהַקָּטֹ֥ן הַיּ֛וֹם אֶת־אָבִ֖ינוּ בְּאֶ֥רֶץ כְּנָֽעַן׃

האחים מוסרים שאמרו לשליט שהם שנים עשר אחים בני אביהם, האחד איננו והקטן היום את אביהם בארץ כנען. הפסוק ממשיך את שחזור דברי האחים בפני יעקב. אונקלוס מתרגם כפשוטו: שנים עשר אנחנו אחים בני אבינו, האחד איננו והקטן היום עם אבינו בארץ כנען. על פי הפשט, האחים מספרים ליעקב שהם חשפו בפני השליט את מבנה המשפחה - שנים עשר אחים, אחד שאיננו והקטן שנשאר בבית עם האב. הזכרת פרטים אלה בפני השליט היא שהובילה לדרישה להביא את בנימין. בשחזור הדברים בפני יעקב, האחים מבהירים כיצד נודע לשליט על קיומו של בנימין, ומדוע נדרש עתה להביאו. בכך מכינים האחים את אביהם לבקשה הקשה, ומסבירים את ההכרח שבה, שכן מסירת המידע על בנימין חייבה אותם להביאו כהוכחה.