וַיְהִ֗י הֵ֚ם מְרִיקִ֣ים שַׂקֵּיהֶ֔ם וְהִנֵּה־אִ֥ישׁ צְרוֹר־כַּסְפּ֖וֹ בְּשַׂקּ֑וֹ וַיִּרְא֞וּ אֶת־צְרֹר֧וֹת כַּסְפֵּיהֶ֛ם הֵ֥מָּה וַאֲבִיהֶ֖ם וַיִּירָֽאוּ׃

כאשר האחים מריקים את שקיהם, והנה איש צרור כספו בשקו, ורואים את צרורות כספיהם - הם ואביהם - ונבהלים. רש״י מסביר ש״צרור כספו״ פירושו קשר כספו. רשב״ם מבאר את הדגש בפ״א של ״כספיהם״ מבחינה דקדוקית. אונקלוס מתרגם ״צרור כספו״ - צריר כספיה. הפסוק מתאר את גילוי הכסף המושב בבית יעקב: בעת פריקת השקים מגלים האחים ואביהם שכל אחד מצא את כספו בשקו. גילוי זה, לעיני יעקב, מעורר בהלה בכל המשפחה. הכסף המושב, שהיה תחילה מקור לחרדה בדרך, הופך עתה למקור פחד גם ליעקב, שכן הוא מוסיף ממד של מסתורין ואיום למצב. הבהלה המשותפת מעצימה את המתח סביב הדרישה להביא את בנימין, ומקשה עוד יותר על יעקב להסכים לשלוח את בנו האהוב למצרים, מקום שבו קורים דברים בלתי מובנים.