הבכור כבכרתו. מַכֶּה בַּגָּבִיעַ וְקוֹרֵא רְאוּבֵן, שִׁמְעוֹן, לֵוִי, יְהוּדָה, יִשָּׂשכָר, וּזְבוּלֻן, בְּנֵי אֵם אַחַת, הָסֵבּוּ כַּסֵּדֶר הַזֶּה, שֶׁהִיא סֵדֶר תּוֹלְדוֹתֵיכֶם, וְכֵן כֻּלָּם. כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ לְבִנְיָמִין, אָמַר זֶה אֵין לוֹ אֵם וַאֲנִי אֵין לִי אֵם, יֵשֵׁב אֶצְלִי:
וְאַסְחָרוּ קֳדָמוֹהִי רַבָּא כְּרַבְיוּתֵהּ וּזְעִירָא כִּזְעֵרוּתֵהּ וּתְמָהוּ גֻּבְרַיָּא גְּבַר לְחַבְרֵהּ
וישבו לפניו - צוה יוסף להושיבם כך.
ויתמהו - שהרי כולם נולדו בשבע שנים ואין להבחין איזה קודם לזה.
הבכר כבכרתו פרש״י כיון שהגיע לבנימין אמר לזה אין לו אם וכו׳ סבור היה יוסף נשי אביו קיימות.
ויתמהו על כרחך לא היתה התימה אוישבו לפניו הבכור כבכורתו, דהא לא כתוב ויושיבם אלא וישבו מעצמם, אלא תמהו על אשר ראו וישימו לו לבדם ולהם לבדם ולמצרים לבדם, אמרו מה טיבו של זה מדהוא אוכל לבדו אינו לא מצרי ולא עברי.
