וַיֹּ֨אמֶר יְהוּדָ֜ה אֶל־יִשְׂרָאֵ֣ל אָבִ֗יו שִׁלְחָ֥ה הַנַּ֛עַר אִתִּ֖י וְנָק֣וּמָה וְנֵלֵ֑כָה וְנִֽחְיֶה֙ וְלֹ֣א נָמ֔וּת גַּם־אֲנַ֥חְנוּ גַם־אַתָּ֖ה גַּם־טַפֵּֽנוּ׃

ונחיה. נִצְנְצָה בוֹ רוּחַ הַקֹּדֶשׁ, עַל יְדֵי הֲלִיכָה זוֹ תְחִי רוּחֲךָ, שֶׁנֶּאֱמַר וַתְּחִי רוּחַ יַעֲקֹב אֲבִיהֶם (בראשית מ"ה):

ולא נמות. בָּרָעָב; בִּנְיָמִין סָפֵק יִתָּפֵשׂ סָפֵק לֹא יִתָּפֵשׂ, וְאָנוּ כֻּלָּנוּ מֵתִים בָּרָעָב אִם לֹא נֵלֵךְ, מוּטָב שֶׁתַּנִּיחַ אֶת הַסָּפֵק וְתִתְפֹּשׂ אֶת הַוַּדַּאי:

וַאֲמַר יְהוּדָה לְיִשְׂרָאֵל אֲבוּהִי שְׁלַח עוּלֵימָא עִמִּי וְנֵקוּם וְנֵזֵיל וְנֵיחֵי וְלָא נְמוּת אַף אֲנַחְנָא אַף אַתְּ אַף טַפְלָנָא

גם אנחנו. דרך לשון הקדש להוסיף גם ראשון כמו משל בנו גם אתה (שופ' ה כב):

וְנִחְיֶה. בַּמָּזוֹן.

וְלֹא נָמוּת. עַל יַד הָאִישׁ אֲדוֹנִי הָאָרֶץ שֶׁאָמַר לָנוּ "וְיֵאָמְנוּ דִבְרֵיכֶם וְלֹא תָמוּתוּ" (בראשית מב:כ).

וְנִחְיֶה וְלֹא נָמוּת. בְּכָל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר כֶּפֶל כָּזֶה נִדְרָשׁ עַל הָעוֹלָם הַבָּא, כְּמוֹ שֶׁפֵּרַשׁ רַשִׁ״י פָּרָשַׁת וְזֹאת הַבְּרָכָה (דברים לג ו) ״יְחִי רְאוּבֵן בָּעוֹלָם הַזֶּה וְאַל יָמוֹת לָעוֹלָם הַבָּא״, וְכַמְבֹאָר לְמַעְלָה פָּרָשַׁת נֹחַ (בראשית ו טו) עַל פָּסוּק ״לֹא אָמוּת כִּי אֶחְיֶה״, עַל כֵּן צָרִיךְ כֶּפֶל זֶה בֵּאוּר גַּם כָּאן. וְהַקָּרוֹב אֵלַי לוֹמַר בָּזֶה כִּי אָמַר זֶה כְּלַפֵּי יַעֲקֹב אָבִיו וּכְלַפֵּי עַצְמוֹ, לְפִי שֶׁיַּעֲקֹב נִתְבַּשֵּׂר שֶׁאִם לֹא יָמוּת אֶחָד מִבָּנָיו בְּחַיָּיו לֹא יִרְאֶה פְּנֵי גֵּהִנֹּם (עיין תנחומא ויגש ט), וְעַל יְדֵי שְׁלִיחוּת בִּנְיָמִין נִתְגַּלָּה שֶׁיּוֹסֵף חַי, וְאָז יִחְיֶה יַעֲקֹב בָּעוֹלָם הַזֶּה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (בראשית מה כז) ״וַתְּחִי רוּחַ יַעֲקֹב אֲבִיהֶם״, וְלֹא יָמוּת גַּם לָעוֹלָם הַבָּא, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (בראשית מו ל) ״אָמוּתָה הַפָּעַם״, פַּעַם אַחַת וְלֹא שְׁתַּיִם. וְרוּחַ ה׳ דִּבֵּר בִּיהוּדָה מַה שֶּׁאָמַר ״וְנִחְיֶה״ בָּעוֹלָם הַזֶּה ״וְלֹא נָמוּת״ לָעוֹלָם הַבָּא, גַּם אַתָּה, מִן הַטַּעַם שֶׁנִּתְבָּאֵר. אָמְנָם ״גַּם אֲנַחְנוּ״ הָיְתָה הַכַּוָּנָה עַל עַצְמוֹ, כִּי הוּא קִבֵּל עָלָיו ״אִם לֹא הֲבִיאֹתִיו אֵלֶיךָ וְחָטָאתִי לְאָבִי כָּל הַיָּמִים״ (בראשית מג ט), דְּהַיְנוּ לָעוֹלָם הַבָּא. עַל כֵּן אָמַר שֶׁיִּהְיֶה בָּטוּחַ שֶׁיְּבִיאֶנּוּ, וְזֶה שֶׁאָמַר ״שִׁלְחָה הַנַּעַר אִתִּי וְנָקוּמָה וְנֵלֵכָה וְנִחְיֶה״ בָּעוֹלָם הַזֶּה בְּזַלְעֲפוֹת רָעָב, כִּי לֹא תַּזִּיק לָנוּ שְׁנַת הָרָעָב, ״וְלֹא נָמוּת״ לָעוֹלָם הַבָּא מִצַּד הַנִּדּוּי שֶׁקִּבֵּל עָלָיו, כִּי אָמַר בָּטוּחַ אֲנִי שֶׁאֲבִיאֶנּוּ אֵלֶיךָ. וּמַה שֶּׁאָמַר ״אֲנַחְנוּ״ כָּלַל כָּל הָאַחִים עִמּוֹ, לְפִי שֶׁאִם הָיָה יוֹסֵף מֵת וְהָיָה יַעֲקֹב רוֹאֶה פְּנֵי גֵּהִנֹּם, אָז כָּל הָאַחִים שֶׁהֵבִיאוּ אֶת יַעֲקֹב לִידֵי מִדָּה זוֹ לֹא הָיוּ בְּטוּחִים לְהִנָּצֵל מֵרְאִיַּת פְּנֵי הַגֵּהִנֹּם, כִּי הַגּוֹרֵם הַמִּכְשׁוֹל דִּין הוּא שֶׁיִּכָּשֵׁל בּוֹ גַּם הוּא.

וּמַה שֶּׁאָמַר ״גַּם טַפֵּנוּ״, לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר (משלי יא כו) ״מֹנֵעַ בָּר יִקְּבֻהוּ לְאוֹם״. וְדָרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סנהדרין צא:) אֲפִלּוּ עוּבָּרִין שֶׁבִּמְעֵי אִמָּם מְקַלְּלִין אוֹתוֹ, כִּי אֵין ״לְאוֹם״ אֶלָּא עוּבָּרִים, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית כה כג) ״וּלְאֹם מִלְאֹם יֶאֱמָץ״, אַף עַל פִּי שֶׁדָּרְשׁוּ (שם צא:) ״מֹנֵעַ בָּר״ עַל הַמּוֹנֵעַ הֲלָכָה מִפִּי תַּלְמִיד, מִכָּל מָקוֹם אֵין הַמִּקְרָא יוֹצֵא מִידֵי פְּשׁוּטוֹ וּמְדַבֵּר בְּבָר מַמָּש, כִּי הַמּוֹנֵעַ הַתְּבוּאָה אָז הַנָּשִׁים רְעֵבוֹת וְזֶה מַזִּיק גַּם לָעוּבָּרִים שֶׁבִּמְעֵיהֶם, וְכָל שֶׁכֵּן לְטַפָּם, כִּי יֹאמְרוּ לְאִמּוֹתָם ״אַיֵּה דָּגָן וְתִירוֹשׁ״. עַל כֵּן אָמַר יְהוּדָה ״גַּם טַפֵּנוּ״ יִחְיוּ בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְלֹא יָמוּתוּ לָעוֹלָם הַבָּא, כִּי אִם עַל יָדְךָ יִמָּנַע מֵהֶם בָּר, אֲזַי יְקַלְּלוּךָ וְיִהְיוּ בְּנֵי מָוֶת לָעוֹלָם הַבָּא כְּדִין הַמְקַלֵּל אָבִיו, כִּי בְּנֵי בָּנִים הֲרֵי הֵם כְּבָנִים (יבמות סב:). וְאַף עַל פִּי שֶׁקְּטַנִּים הֵמָּה וְאֵינָן בְּנֵי עֳנָשִׁים, מִכָּל מָקוֹם צָרִיךְ הֶעָוֹן מֵרוּק קְצָת לְהָסִיר פְּגַם הַנֶּפֶש וַחֲלוּדָתָהּ. וּבְדֶרֶךְ פְּשׁוּטוֹ אָמַר ״גַּם אֲנַחְנוּ״, כִּי חַיֵּי הָאָדָם קוֹדְמִים לְחַיֵּי אָבִיו, וְחַיֵּי אָבִיו קוֹדְמִים לְחַיֵּי הַטַּף. עַל כֵּן סִדֵּר עַל זֶה הָאֹפֶן: ״גַּם אֲנַחְנוּ גַּם אַתָּה גַּם טַפֵּנוּ״.

וְנִחְיֶה וְלֹא נָמוּת. פֵּירוּשׁ נִחְיֶה חַיִּים בְּלֹא צַעַר, וְאָמְרוֹ וְלֹא נָמוּת פֵּרוּשׁ, וּלְפָחוֹת לֹא נָמוּת הֲגַם שֶׁיִּחְיוּ חַיֵּי צַעַר.

אוֹ יִרְצֶה בְּאָמְרוֹ וְלֹא נָמוּת לְדַיֵּק בָּא, אֲבָל אִם לֹא יֵלְכוּ לֹא תֹּאמַר שֶׁיֶּחְסַר לָהֶם חַיּוּת הַמַּסְפִּיק לְבַד, אֶלָּא אֲפִלּוּ חַיֵּי צַעַר לֹא יִחְיוּ, אֶלָּא הֵם מְעוּתָּדִים לָמוּת.

אוֹ יִרְצֶה, שֶׁאִם לֹא יֵלְכוּ, עֲתִידִים לָמוּת בָּעוֹלָם הָעֶלְיוֹן, כִּי יֹאמַר ה׳ לָהֶם: לָמָּה לֹא טָרְחוּ לְחַיֵּי נַפְשָׁם?

גַּם אֲנַחְנוּ. אָמְרוֹ גַּם פֵּרוּשׁ, מִלְּבַד בִּנְיָמִין שֶׁאַתָּה יָרֵא עָלָיו בַּהֲלִיכָה זוֹ יִחְיֶה וְגַם הֵמָּה, וְזוּלַת זֶה הִנֵּה הוּא וְהֵם מֵתִים וַדַּאי, וְאֵינוֹ מִן הָרָאוּי שֶׁיָּמוּתוּ כּוּלָּם וְגַם בִּנְיָמִין מִשּׁוּם סְפֵק בִּנְיָמִין. לוּ יְהִי שֶׁסְּפֵק סַכָּנַת בִּנְיָמִין מוּכְרָע כָּאָמוּר בְּטַעֲנַת יַעֲקֹב כְּמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁתִּי בְּפָסוּק (בראשית מב:לח) ״כִּי אָחִיו מֵת״.

וְאָמְרוֹ גַּם אַתָּה אִחֲרוּ הַזְכָּרַת חַיּוּת אֲבִיהֶם לְחַיּוּתָם, אֶפְשָׁר שֶׁנִּתְכַּוְּנוּ לְדַבֵּר כְּפִי הַדִּין (יורה דעה רנ״א) שֶׁחַיֵּי אָדָם קוֹדְמִין אֲפִלּוּ לְחַיֵּי אָבִיו. אוֹ אֶפְשָׁר שֶׁנִּתְכַּוְּנוּ לְדַבֵּר בְּדֶרֶךְ לֹא זוֹ אַף זוֹ, וְהוּא הָעֶלְיוֹן. אוֹ יֹאמַר עַל זֶה הַדֶּרֶךְ: לֹא הֵם לְבַד בַּהֲלִיכָתָם יִחְיוּ, אֶלָּא גַּם אַתָּה צָרִיךְ לַדָּבָר, כִּי אֵין לֶחֶם בְּכָל הָאָרֶץ זוּלַת בְּמִצְרַיִם וְהוּא מְסֻכָּן אִם לֹא יֵלְכוּ.

וְאָמְרוֹ גַּם טַפֵּינוּ בָּאַחֲרוֹנָה, כִּי בָּנָיו שֶׁל אָדָם חֲבִיבִין עָלָיו מִגּוּפוֹ. וְצֵא וּלְמַד מִדָּוִד שֶׁאָמַר עַל אַבְשָׁלוֹם, הֲגַם שֶׁהָיָה רוֹדֵף אָבִיו (שמואל ב י״ט:א׳): ״מִי יִתֵּן מוּתִי״ וְגוֹ׳.