וַיֹּ֣אמֶר יְהוּדָ֗ה מַה־נֹּאמַר֙ לַֽאדֹנִ֔י מַה־נְּדַבֵּ֖ר וּמַה־נִּצְטַדָּ֑ק הָאֱלֹהִ֗ים מָצָא֙ אֶת־עֲוֺ֣ן עֲבָדֶ֔יךָ הִנֶּ֤נּוּ עֲבָדִים֙ לַֽאדֹנִ֔י גַּם־אֲנַ֕חְנוּ גַּ֛ם אֲשֶׁר־נִמְצָ֥א הַגָּבִ֖יעַ בְּיָדֽוֹ׃

האלהים מצא. יוֹדְעִים אָנוּ שֶׁלֹּא סָרַחְנוּ, אֲבָל מֵאֵת הַמָּקוֹם נִהְיְתָה לְהָבִיא לָנוּ זֹאת, מָצָא בַּעַל חוֹב מָקוֹם לִגְבּוֹת שְׁטַר חוֹבוֹ:

מה נצטדק. לְשׁוֹן צֶדֶק, וְכֵן כָּל תֵּבָה שֶׁתְּחִלַּת יְסוֹדָהּ צָדִ"י וְהִיא בָּאָה לְדַבֵּר בִּלְשׁוֹן מִתְפָּעֵל אוֹ נִתְפָּעֵל, נוֹתֵן טֵי"ת בִּמְקוֹם תָּי"ו, וְאֵינוֹ נוֹתְנָהּ לִפְנֵי אוֹת רִאשׁוֹנָה שֶׁל יְסוֹד הַתֵּבָה אֶלָּא בְאֶמְצַע אוֹתִיּוֹת הָעִקָּר, כְּגוֹן נִצְטַדָּק מִגִּזְרַת צדק, וְיִצְטַבַּע מִגִּזְרַת צבע, וַיִּצְטַיָּרוּ מִגִּזְרַת וְצִיר אֱמוּנִים, הִצְטַיַּדְנוּ מִגִּזְרַת צֵדָה לַדֶּרֶךְ. וְתֵבָה שֶׁתְּחִלָּתָהּ סָמֶ"ךְ אוֹ שִׁי"ן, כְּשֶׁהִיא מִתְפָּעֶלֶת, הַתָּי"ו מַפְרֶדֶת אֶת אוֹתִיּוֹת הָעִקָּר, כְּגוֹן וְיִסְתַּבֵּל הֶחָגָב (קהלת י"ב), מִגִּזְרַת סבל; מִשְׂתַּכַּל הֲוֵית בְּקַרְנַיָּא (דניאל ז'), וְיִשְׁתַּמֵּר חֻקּוֹת עָמְרִי (מיכה ו') מִגִּזְרַת שמר; וְסָר מֵרָע מִשְׁתּוֹלֵל (ישעיהו נ"ט), מִגִּזְרַת מוֹלִיךְ יוֹעֲצִים שׁוֹלָל (איוב י"ב), מִסְתּוֹלֵל בְּעַמִּי (שמות ט"ו), מִגִּזְרַת דֶּרֶךְ לֹא סְלוּלָה (ירמיהו י"ח):

וַאֲמַר יְהוּדָה מַה נֵּימַר לְרִבּוֹנִי מַה נְּמַלֵּל וּמַה נִזְכֵּי מִן קֳדָם יְיָ אִשְׁתְּכַח יָת חוֹבָא דְעַבְדָּיךְ הָא אֲנַחְנָא עַבְדִּין לְרִבּוֹנִי אַף אֲנַחְנָא אַף דְּאִשְׁתְּכַח כַּלִּידָא בִּידֵהּ

טי"ת נצטדק. תחת תי"ו התפעל בעבור הצדי"ק:

האלהים מצא. על דרך משל, כי עון היה לנו וכאלו נשכח ואיננו והיום נמצא,

או יהיה פי' עון עבדיך, כמו גדול עוני  מנשוא (בראשית ד' יג):

מַה נֹּאמַר לַאדֹנִי. לְהָשִׁיב עַל דְּבָרֶיךָ כְּשֶׁאָמַרְתָּ מָה הַמַּעֲשֶׂה הַזֶּה, כִּי אָמְנָם?

מַה נְּדַבֵּר. לְהַכְחִישׁ שֶׁלֹּא עָשִׂינוּ זֹאת אַף עַל פִּי שֶׁהַדִּין עִמָּנוּ?

וּמַה נִּצְטַדָּק. לְהוֹכִיחַ בְּמִישׁוֹר שֶׁהָיָה הַכֹּל תַּחְבּוּלָה לְהִתְעוֹלֵל?

הָאֱלֹהִים מָצָא אֶת עֲוֺן עֲבָדֶיךָ. לֹא בִּשְׁבִיל זֶה אָנוּ נֶעֱנָשִׁים, שֶׁלֹּא חָטָאנוּ בָּזֶה כְּלָל, אֶלָּא בִּשְׁבִיל עָוֹן שֶׁעָשִׂינוּ לְיָמִים רִאשׁוֹנִים רָצָה הָאֵל לְהַעֲנִישֵׁנוּ לְהִפָּרַע מִמֶּנּוּ עַל יָדְךָ, עַל דֶּרֶךְ "מֵרְשָׁעִים יֵצֵא רֶשַׁע" (שמואל א כד:יד), כְּמַאֲמַר לוּלְיָנוּס וּפַפּוּס (איכה רבתי) בְּאָמְרָם: "אָנוּ הַרְבֵּה נִתְחַיַּבְנוּ מִיתָה לַמָּקוֹם, אֶלָּא הַרְבֵּה שְׁלוּחִים לַמָּקוֹם, נְמֵרִים וַאֲרָיוֹת שֶׁפּוֹגְעִים בָּנוּ, וְלֹא נִפְרָע מִמֶּנּוּ אֶלָּא עַל יָדְךָ שֶׁעָתִיד לִתְבּוֹעַ דָּמֵנוּ מִיָּדְךָ".

מה נאמר לאדני אף בכסף ראשון מה נדבר בכסף שני מה נצטדק בגביע.

גם אנחנו גם אשר נמצא הגביע בידו וכי מה בא זה ללמדנו הרי אפי׳‎ אותם שלא פשעו נעשו עבדים כל שכן בנימין עצמו שנמצא הגביע בידו, אלא י״‎ל משום דלעיל אמרו אשר ימצא אתו מעבדיך ומת וגם אנחנו נהיה לאדוני לעבדים. כשראו אחיו שנמצא ביד בנימין אמרו גם אנחנו עבדים כאשר אמרנו גם אשר נמצא הגביע בידו לא יהיה אלא עבד כי יראים היו פן ימיתוהו. שלימא סדרא דפרשת מקץ

מַה נֹּאמַר לַאדֹנִי. פֵּירוּשׁ: אֲמִירָה בְּדֶרֶךְ רִצּוּי. מַה נְּדַבֵּר. פֵּרוּשׁ, דִּבּוּר קוֹשִׁי בְּדֶרֶךְ מִלְחָמָה, מַה נִּצְטַדָּק. פֵּרוּשׁ, בְּמִשְׁפָּט אִם נָבוֹא לִפְנֵי דַּיָּנִים, כִּי אֵין מִפְלָט לָהֶם בְּכוּלָּן, וְאֵין זֶה אֶלָּא מַעֲשֵׂה אֱלֹהִים הֵמָּה לְהִפָּרַע מֵהֶם עֲוֹנָם כְּשֶׁמָּצָא לִגְבּוֹת חוֹבוֹ, וּלְצַד כִּי הֶעָוֹן שֶׁבְּיָדָם הוּא לְכוּלָּם יַחַד, ״הִנֶּנּוּ עֲבָדִים לַאדֹנִי״ וְגוֹ׳:

עוֹד יִרְצֶה בְּאָמְרוֹ מַה נִּצְטַדָּק, כִּי מֵעַתָּה כְּשֶׁנִּמְצֵאת הַגָּבִיעַ בְּאַמְתַּחַת בִּנְיָמִין אֵין עוֹד מָקוֹם לַקַּל וָחוֹמֶר הָאָמוּר בְּדִבְרֵיהֶם ״הֵן כֶּסֶף״ וְגוֹ׳, כִּי בִּנְיָמִין לֹא הָיָה מֵהַמַּחְזִירִים כֶּסֶף הַשָּׁב.

גַּם אֲנַחְנוּ. פֵּרוּשׁ, הֲגַם שֶׁלֹּא נִמְצָא בְּיָדֵינוּ הַגְּנֵבָה. וְאָמְרוֹ גַּם אֲשֶׁר וְגוֹ׳, פֵּרוּשׁ, לְצַד שֶׁהֶעָוֹן שֶׁהוּכַּר אֶצְלָם אֵין בִּנְיָמִין בִּכְלַל הֶעָוֹן, לָזֶה אָמְרוּ ״גַּם אֲשֶׁר נִמְצָא״ וְגוֹ׳, עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם (סנהדרין צג.) שְׁנֵי עֵצִים יְבֵשִׁים וְחַד רָטוֹב וְכוּ׳, וְכֵיוָן שֶׁכּוּלָּם נִלְכְּדוּ בַּעֲוֹנָם וְהוּא הָיָה עִמָּהֶם, נִלְכַּד בִּשְׁחִיתוֹתָם.

אוֹ יִרְצֶה שֶׁלֹּא יָבִין שֶׁעוֹדָם בְּדַעַת רִאשׁוֹן שֶׁאָמְרוּ ״אֲשֶׁר יִמָּצֵא אִתּוֹ וָמֵת וְגַם אֲנַחְנוּ״, לָזֶה גָּמְרוּ אוֹמֶר כִּי אֵין הַסְכָּמַת מָוֶת בֵּינֵיהֶם, אֶלָּא גַּם אֲשֶׁר נִמְצָא מִשְׁפָּט עַבְדוּת יֵשׁ לוֹ וְלֹא מִשְׁפָּט מָוֶת, וּמִטַּעַם שֶׁאֵין עֵדִים עַל הַגְּנֵבָה וְיוּכַל לוֹמַר ״לֹא יָדַעְתִּי מִי שָׂם״ וְגוֹ׳.