וַיְנַשֵּׁ֥ק לְכׇל־אֶחָ֖יו וַיֵּ֣בְךְּ עֲלֵהֶ֑ם וְאַ֣חֲרֵי כֵ֔ן דִּבְּר֥וּ אֶחָ֖יו אִתּֽוֹ׃

ואחרי כן. מֵאַחַר שֶׁרָאוּהוּ בוֹכֶה וְלִבּוֹ שָׁלֵם עִמָּהֶם דברו אחיו אתו שֶׁמִּתְּחִלָּה הָיוּ בוֹשִׁים מִמֶּנּוּ:

וּנְשַׁק לְכָל אֲחוֹהִי וּבְכָא עֲלֵיהוֹן וּבָתַר כֵּן מַלִּילוּ אֲחוֹהִי עִמֵּהּ

וַיֵּבְךְּ עֲלֵיהֶם וְאַחֲרֵי כֵן דִּבְּרוּ וְגוֹ׳. פֵּרוּשׁ, אַחַר שֶׁרָאוּ שֶׁבָּכָה עֲלֵיהֶם, אָז סָמַךְ לִבָּם וְדִבְּרוּ אִתּוֹ, כִּי כָל הַדְּבָרִים שֶׁהָיָה אוֹמֵר אֶפְשָׁר שֶׁהָיָה אוֹמֵר לָהֶם כֵּן לְהָסִיר מֵהֶם הַבּוּשָׁה, וּלְעוֹלָם לְבָבוֹ יִמַר עֲלֵיהֶם מִצַּד הַמַּעֲשֶׂה. אָכֵן כְּשֶׁרָאוּ שֶׁחִבֵּק אוֹתָם וּבָכָה עַל פְּרֵידָתָם, הִכִּירוּ בְּמִדַּת טוּבוֹ כִּי אָח נֶאֱמָן הוּא וְדִבְּרוּ אִתּוֹ. וַהֲגַם שֶׁבָּכָה מִקּוֹדֶם, אֵין הוֹכָחָה מִזֶּה, כִּי אֶפְשָׁר זָכַר צָרָתוֹ וּבָכָה עָלֶיהָ, מַה שֶׁאֵין כֵּן בְּכִי זֶה שֶׁבָּכָה עֲלֵיהֶם. גַּם בְּכִי הָרִאשׁוֹן יֵשׁ מָקוֹם לִתְלוֹת שֶׁבָּכָה עַל פְּרֵידַת בִּנְיָמִין, מַה שֶׁאֵין כֵּן כְּשֶׁבָּכָה עֲלֵיהֶם בִּפְרָטוּת, זֶה יַגִּיד אַחְוָה בַּלֵּב.