וַיַּגִּ֨דוּ ל֜וֹ לֵאמֹ֗ר ע֚וֹד יוֹסֵ֣ף חַ֔י וְכִֽי־ה֥וּא מֹשֵׁ֖ל בְּכׇל־אֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם וַיָּ֣פׇג לִבּ֔וֹ כִּ֥י לֹא־הֶאֱמִ֖ין לָהֶֽם׃

וכי הוא משל. וַאֲשֶׁר הוּא מוֹשֵׁל:

ויפג לבו. נֶחֱלַף לִבּוֹ וְהָלַךְ מִלְּהַאֲמִין, לֹא הָיָה לִבּוֹ פוֹנֶה אֶל הַדְּבָרִים, לְשׁוֹן מְפִיגִין טַעֲמָן בִּלְשׁוֹן מִשְׁנָה וּכְמוֹ מֵאֵין הֲפֻגוֹת (איכה ג'), וְרֵיחוֹ לֹא נָמָר (ירמיהו מ"ח), מְתַּרְגְּמִינַן וְרֵיחֵיהּ לָא פָג:

וְחַוִּיאוּ לֵהּ לְמֵימַר עַד כְּעַן יוֹסֵף קַיָּם וַאֲרֵי הוּא שַׁלִּיט בְּכָל אַרְעָא דְמִצְרָיִם וַהֲווֹ מִלַּיָּא פָּיְגָן עַל לִבֵּהּ אֲרֵי לָא הֵימִין לְהוֹן

ויפג לבו. מגזרת "אל תתני פוגת לך" (איכה ב יח) והטעם שעמד לבו ודמם, כטעם "וימת לבו" (ש"א כה לז), כי לא האמין, ויהי כראותו העגלות ותחי רוחו, ואל תתמה על מלת ויפג, כי כן דרך הנביאים לדבר, כמו "ונשמה לא נשארה בי" (דניאל יו"ד יז):

וַיָּפָג לִבּוֹ נֶחְלַף לִבּוֹ וְהָלַךְ מִלְּהַאֲמִין, לֹא הָיָה לִבּוֹ פּוֹנֶה אֶל הַדְּבָרִים, לְשׁוֹן מְפִיגִין טַעְמָן לְשׁוֹן מִשְׁנָה (גמ' ביצה יד), וּכְמוֹ "מֵאֵין הֲפוּגוֹת" (איכה ג מט), "וְרֵיחוֹ לֹא נָמָר" (ירמיהו מח יא) מְתֻרְגָּם "וְרֵיחֵהּ לָא פָג", לְשׁוֹן רַשִׁ"י (רש"י על בראשית מ"ה:כ"ו). וְאֵינֶנּוּ נָכוֹן, כִּי לְשׁוֹן פּוּגָה - שְׁבִיתָה וּבִטּוּל, כְּמוֹ "אַל תִּתְּנִי פוּגַת לָךְ" (איכה ב יח), וְכֵן "עֵינִי נִגְּרָה וְלֹא תִדְמֶה מֵאֵין הֲפֻגוֹת" (שם ג מט), שֶׁנִּגְּרָה תָּמִיד מֵאֵין שְׁבִיתָה וְהֶפְסֵק, וְכֵן מְפִיגִין טַעְמָן - שֶׁמְּפַזְּרִין אוֹתוֹ וּמִתְבַּטֵּל, וְכֵן "עַל כֵּן תָּפוּג תּוֹרָה" (חבקוק א ד), תִּבָּטֵל וְתִפָּסֵק. וְגַם זֶה "וַיָּפָג לִבּוֹ, שֶׁנִּתְבַּטֵּל לִבּוֹ וּפָסְקָה נְשִׁימָתוֹ, כִּי פָּסְקָה תְּנוּעַת הַלֵּב וְהָיָה כְּמֵת. וְזֶה הָעִנְיָן יָדוּעַ בְּבוֹא הַשִּׂמְחָה פִּתְאוֹם, וְהֻזְכַּר בְּסִפְרֵי הָרְפוּאוֹת, כִּי לֹא יִסְבְּלוּ זֶה הַזְּקֵנִים וַחֲלוּשֵׁי הַכֹּחַ, שֶׁיִּתְעַלְּפוּ רַבִּים מֵהֶם בְּבוֹא לָהֶם שִׂמְחָה בְּפֶתַע פִּתְאוֹם, כִּי יִהְיֶה הַלֵּב נִרְחָב וְנִפְתָּח פִּתְאוֹם וְהַחֹם הַתּוֹלָדִי יוֹצֵא וּמִתְפַּזֵּר בְּחִיצוֹנֵי הַגּוּף וְיֵאָפֵס הַלֵּב בְּהִתְקָרְרוֹ, וְהִנֵּה נָפַל הַזָּקֵן כְּמֵת. וְאָמַר "כִּי לֹא הֶאֱמִין לָהֶם", לְהַגִּיד שֶׁעָמַד זְמַן גָּדוֹל מִן הַיּוֹם וְהוּא שׁוֹכֵב דּוּמָם בַּעֲבוּר שֶׁלֹּא הֶאֱמִין לָהֶם, כִּי הַיָּדוּעַ בָּעִלּוּף הַזֶּה שֶׁיִּצְעֲקוּ לוֹ וְיַרְגִּילוּ אוֹתוֹ בַּשִּׂמְחָה הַהִיא עַד שֶׁתִּקָּבַע בּוֹ בְּנַחַת רוּחַ. וְזֶה טַעַם "וַיְדַבְּרוּ אֵלָיו אֵת כָּל דִּבְרֵי יוֹסֵף אֲשֶׁר דִּבֶּר אֲלֵיהֶם וַיַּרְא אֶת הָעֲגָלוֹת", כִּי הָיוּ צוֹעֲקִים בְּאָזְנָיו דִּבְרֵי יוֹסֵף וּמְבִיאִים לְפָנָיו הָעֲגָלוֹת, אָז שָׁבָה רוּחוֹ אֵלָיו וְחָזְרָה נְשִׁימָתוֹ וְחָיָה, וְזֶהוּ "וַתְּחִי רוּחַ יַעֲקֹב אֲבִיהֶם". וְאֻנְקְלוֹס תִּרְגֵּם "וּשְׁרָת רוּחַ נְבוּאָה", בַּעֲבוּר שֶׁהַדָּבָר אֱמֶת הוֹסִיף זֶה וְדָרַשׁ כֵּן בְּמִלַּת רוּחַ, שֶׁלֹּא אָמַר "וַיְחִי יַעֲקֹב אֲבִיהֶם", וַעֲשָׂאוֹ מֵעִנְיַן "רוּחַ ה' אֱלֹהִים עָלַי" (ישעיהו סא א), "וְעַתָּה ה' אֱלֹהִים שְׁלָחַנִי וְרוּחוֹ" (שם מח טז), "אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ בּוֹ" (במדבר כז יח):

וכי הוא מושל - ואל תירא מלבוא אליו.

ויפג לבו - החליף לבו לומר אין זה אמת כי לא האמין להם, כמו: אל תתני פוגת לך. וריחו לא נמר מתורגם וריחו לא פג.

וַיָּפָג לִבּוֹ. נִתְעַלֵּף וְחָסְרָה קְצָת דְּפִיקַת לִבּוֹ וְרוּחוֹ מִמַּה שֶ'הָיָה קוֹדֶם, כַּמִּנְהַג בְּעִלּוּף מִדַּאֲגַת לִבּוֹ בְּהַזְכִּירָם אֶת יוֹסֵף.

כִּי לֹא הֶאֱמִין לָהֶם. לְפִיכָךְ וַתְּחִי רוּחַ יַעֲקֹב, וְלֹא אָבְדָה רוּחוֹ אַחַר כָּךְ כְּשֶׁהֶאֱמִין, כְּמוֹ שֶׁיִּקְרֶה בְּעֵת הַשִּׂמְחָה הַפִּתְאוֹמִית הַמֵּמִית בְּצֵאת הָרוּחַ הַחִיּוֹנִי אֶל הַחוּץ, כִּי אָמְנָם נִכְנְסָה לִפְנִים בְּעֵת הַדְּאָגָה הַקּוֹדֶמֶת כְּשֶׁלֹּא הֶאֱמִין.

ויפג לבו לשון אל תתני פוגת לך לשון הנחה פי׳‎ וינח לבו כי לא נבהל עוד ולא נתעורר במה שאמרו לו כי לא האמין עד שראה העגלות. ד״‎א לשון טיול ושמחה וחברו ביומא אישי כהן גדול עמוד והפג אחת על הרצפה שהיה הדבר עליו כשחוק. ותרגומו מוכיח והווי מליא פייגין על ליביה.

וַיַּגִּידוּ לוֹ לֵאמֹר. טַעַם אָמְרוֹ וַיַּגִּידוּ שֶׁהַלָּשׁוֹן יַגִּיד עַל הַקּוֹשִׁי, לֶהֱיוֹת שֶׁאָמְרוּ דְּבָרִים שֶׁהֵם קָשִׁים אֶצְלָם לְאָמְרָם, כִּי סוֹף סוֹף תִּגָּלֶה רָעָתָם אֶצְלוֹ אֲשֶׁר עָשׂוּ וַאֲשֶׁר גָּרְמוּ לַאֲבִיהֶם כָּל הַצַּעַר וְהַבְּכִי, וּכְפִי זֶה אָמַר וַיַּגִּידוּ לְמַה שֶׁנּוֹגֵעַ לָהֶם. אוֹ לְצַד שֶׁבְּשׂוֹרָה זוֹ גּוֹרֶמֶת יְרִידַת מִצְרַיִם וְהַשִּׁעְבּוּד הַקָּשֶׁה אֲשֶׁר מֵרְרוּ אֶת חַיֵּי יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם, וְכֵן תִּמְצָא שֶׁהָיָה יָרֵא מִירִידַת מִצְרַיִם עַד שֶׁאָמַר לוֹ ה׳ (בראשית מו:ג) אַל תִּירָא מֵרְדָה מִצְרַיְמָה.

וְטַעַם אָמְרוֹ לֵאמֹר נִתְחַכְּמוּ לְבַשְּׂרוֹ בְּדֶרֶךְ שֶׁלֹּא יִסְתַּכֵּן יַעֲקֹב, כִּי דָּבָר יָדוּעַ הוּא כִּי בְּשׂוֹרָה טוֹבָה כְּשֶׁתִּהְיֶה עַל יָגוֹן, וּמַה גַּם כְּשֶׁתִּהְיֶה מֻפְלֵאת לְרֹב הַשִּׂמְחָה, יְסֻכַּן הָאָדָם וְיֶחֱלַשׁ וְיִגְוַע פֶּתַע פִּתְאוֹם. אֲשֶׁר עַל כֵּן חָשְׁשׁוּ עַל הַדָּבָר וְנִתְחַכְּמוּ לְדַבֵּר אֵלָיו בְּדֶרֶךְ שֶׁלֹּא תֶּאֱרַע תַּקָּלָה, וְהוּא אָמְרוֹ וַיַּגִּידוּ לוֹ לֵאמֹר, פֵּרוּשׁ אָמְרוּ לוֹ שֶׁיֵּשׁ לָהֶם בְּשׂוֹרָה לֵאמֹר לוֹ, וּבָזֶה תִּתְרַחֵב נַפְשׁוֹ וְיִשְׂמַח לִבּוֹ, וְאַחַר כָּךְ אָמְרוּ לוֹ עוֹד יוֹסֵף חַי, וְלֹא נִסְתַּכֵּן, כִּי הוּכַן בְּלִבּוֹ הֲכָנַת קַבָּלַת בְּשׂוֹרָה טוֹבָה.

אוֹ יִתְבָּאֵר שִׁעוּר הַכָּתוּב עַל זֶה הַדֶּרֶךְ: וַיַּגִּידוּ לוֹ לֵאמֹר עוֹד, פֵּרוּשׁ, מִלְּבַד שֶׁבָּאוּ שְׁלֵמִים שִׁמְעוֹן וּבִנְיָמִין עִמָּהֶם, עוֹד יֵשׁ לָהֶם לֵאמֹר לוֹ. וְאַחַר שֶׁהֵכִין דַּעְתּוֹ לְדָבָר טוֹב, הוֹדִיעוּהוּ ״יוֹסֵף חַי״, וְהוֹסִיפוּ עוֹד לוֹמַר וְכִי הוּא מוֹשֵׁל, בְּשׂוֹרָה אַחַר בְּשׂוֹרָה, לַטַּעַם הַנִּזְכָּר.

רָאִיתִי לָתֵת לֵב בְּעִנְיַן יוֹסֵף, אֵיךְ לֹא חָשׁ עַל צַעַר אָבִיו כַּמָּה שָׁנִים. וְהֵן אֱמֶת בִּימֵי עַבְדוּתוֹ נוּכַל לוֹמַר כִּי עָשָׂה וְלֹא הִצְלִיחַ, אֶלָּא אַחַר שֶׁעָלָה לִגְדֻלָּה, לָמָּה לֹא כָּתַב אִגֶּרֶת לְאָבִיו לְהָפִיג צַעֲרוֹ, כִּי יוֹדֵעַ הָיָה יוֹסֵף גּוֹדֶל הַפְלָגַת חִבַּת יַעֲקֹב בּוֹ וַיִּתְאַבֵּל עָלָיו יָמִים רַבִּים. וְלָמָּה לֹא שָׁלַח לְבַשְּׂרוֹ? וְתִגְדַּל עוֹד הַקֻּשְׁיָא עַל יְמֵי הָרָעָב שֶׁהָיוּ עוֹבְרִים וְשָׁבִים מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לְאֶרֶץ כְּנַעַן וְלֹא חָשׁ עַל צַעֲרוֹ. וְעוֹד, מִי הִתִּיר לוֹ אַחַר שֶׁבָּאוּ אֶחָיו לְהַאֲרִיךְ לוֹ יְמֵי צָרָה שֶׁלֹּא לְהוֹדִיעוֹ תֵּכֶף וּמִיָּד?

וְהֵן אֱמֶת כִּי לְמָה שֶׁנִּתְגַּלְגֵּל בָּעִנְיָנִים שֶׁגָּזַר הַגּוֹזֵר, רַבִּים הֵם שֶׁהָיוּ צְרִיכִין לִהְיוֹת כֵּן: הָאֶחָד - לְשַׁלֵּם לְיַעֲקֹב עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם שָׁנִים שֶׁלֹּא שִׁמֵּשׁ אָבִיו, וּכְמוֹ כֵן הָיָה הוּא בְּצַעַר עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם שָׁנִים, וְגַם לְמִסְפַּר רד״ו שֶׁגָּזַר ה׳ שֶׁיִּהְיוּ בְּמִצְרַיִם, וְגַם לָרֶדֶת יַעֲקֹב בְּכָבוֹד גָּדוֹל מַה שֶׁלֹּא הָיָה כֵּן אִם הָיָה יוֹרֵד קוֹדֶם, וְכַמָּה פְּרָטִים שֶׁנִּמְשְׁכוּ, אֶלָּא לְצַד יוֹסֵף צְרִיכִין לָתֵת טַעַם לַדָּבָר.

וְנִרְאֶה כִּי טַעְמוֹ שֶׁל יוֹסֵף טַעַם לִשְׁבָח, וְהוּא כִּי מֵעֵת יְרִידָתוֹ לְמִצְרַיִם עַד עֵת בּוֹא דְּבָרוֹ יִתְבָּרַךְ וְהוֹצִיאוֹ מִבֵּית הָאֲסוּרִים לִמְלוֹךְ, אֵין סִפֵּק בְּיָדוֹ לְהוֹדִיעַ לְאָבִיו.

וַאֲפִלּוּ שֶׁיּוּנַח שֶׁהָיָה סִפֵּק בְּיָדוֹ, חָשׁ עַל נַפְשׁוֹ שֶׁיֵּדְעוּ אֶחָיו בַּדָּבָר, וּלְצַד בָּשְׁתָּם וּכְלִמָּתָם מֵאֲבִיהֶם יִמְסְרוּ עַצְמָם עָלָיו לְאַבְּדוֹ מִן הָעוֹלָם, לְבַל תַּגִּיעַ לָהֶם בּוֹשֶׁת מֵאֲבִיהֶם.

וְגַם אֶפְשָׁר כִּי יְקַלְּלֵם וְיָמִית כֻּלָּם, וּמִצַּד זֶה יְבַקְשׁוּ לְקַעְקְעוֹ מֵהָעוֹלָם. לָזֶה חָשׁ עַל נַפְשׁוֹ שֶׁיֵּדְעוּ אֶחָיו בַּדָּבָר, וְיִמָּנַע מִבֹּא בִּדְמֵי נַפְשׁוֹ.

וְאַחַר צֵאתוֹ מִמַּאֲסָר וְנַעֲשָׂה שַׂר גָּדוֹל וְהָלְכָה לָהּ חֲשָׁשָׁה רִאשׁוֹנָה, אַף עַל פִּי כֵן נִמְנַע מֵהוֹדִיעַ לְאָבִיו. וְהוּא עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בבא מציעא נ״ט.), מוּטָב שֶׁיַּפִּיל אָדָם עַצְמוֹ לְכִבְשַׁן הָאֵשׁ וְאַל יַלְבִּין פְּנֵי חֲבֵרוֹ, וְחָשׁ עַל כְּבוֹד הָאַחִים מִלְּבַיְּשָׁם לִפְנֵי יַעֲקֹב וְיִצְחָק וְכָל זֶרַע יַעֲקֹב, וְסָבַל שֶׁיִּשָּׁאֵר אָבִיו בְּצַעֲרוֹ מִלְּבַיְּשָׁם.

וְעוֹד, אַף כִּי אַחַר שֶׁעָלָה לִגְדֻלָּה חָשַׁב יוֹסֵף בְּלִבָּם מֵחוּשׁ הַהַשְׂטָמָה מִמֶּנּוּ וְיִתְיַעֲצוּ עָלָיו לְעָקְרוֹ מֵהָעוֹלָם, וּכְמוֹ כֵן תִּמְצָא שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (תנחומא) שֶׁרָצוּ לְעָקְרוֹ אֲפִלּוּ בִּימֵי גְדֻלָּתוֹ וּבָא גַבְרִיאֵל וּפִזְּרָן, וַהֲגַם שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בראשית רבה צא) שֶׁיָּרְדוּ אַחֲרָיו לְמִצְרַיִם לִפְדּוֹתוֹ בְּדָמִים יְקָרִים, יִשְׁתַּנֶּה הַדָּבָר אִם יִפְדּוּהוּ הֵם שֶׁאָז יַכִּיר בְּאַחְוָתָם, וְזוּלַת זֶה עֶבְרָתוֹ שְׁמָרָה נֶצַח וְלֹא יִשְׁכַּח אֶת אֲשֶׁר עָשׂוּ לוֹ וְיַקְדִּימוּ הֵם לְהָרְגוֹ. הִנְּךָ רוֹאֶה כִּי אִם הָיָה מוֹדִיעַ מִקּוֹדֶם לְיַעֲקֹב כִּי הוּא חַי הָיוּ מִתְאַזְּרִים וּבָאִים וּמְאַבְּדִים אוֹתוֹ מֵהָעוֹלָם.

וְגַם אַחַר שֶׁבָּאוּ לְפָנָיו בִּשְׁנַת רָעָב לֹא רָצָה לְגַלּוֹת עַצְמוֹ תֵּכֶף לָהֶם וְלֹא לְאָבִיו, כִּי עוֹדֶנּוּ בְּסַכָּנַת מֵחוּשׁ כַּנִּזְכָּר, עַד שֶׁנִּתְחַכֵּם וְהֶאֱכִילָם וְהִשְׁקָם וְנָתַן לָהֶם דָּמִים וְהֶרְאָה לָהֶם כִּי הוּא עִמָּהֶם בְּלֵב שָׁלֵם. גַּם נִגְלָה הַדָּבָר כִּי מֵה׳ יָצָא וְיָדְעוּ וַדַּאי כִּי לֹא שׁוֹמֵר הוּא לָהֶם אֵיבָה, וְגַם בְּאֶמְצָעוּת כֵּן הוּסְרָה בּוּשָׁה מֵאֲבִיהֶם, כִּי יֹאמְרוּ אֵלָיו כִּי כֵן גָּזַר הַגּוֹזֵר, וּכְמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁתִּי בְּפָסוּק (בראשית מה:ח) ״לֹא אַתֶּם״ וְגוֹ׳ וְאָז גִּלָּה לָהֶם. וְאַף עַל פִּי כֵן הֻצְרַךְ ה׳ לִשְׁלֹחַ מַלְאָךְ לְהַצִּילוֹ מִיָּדָם, כְּמַאֲמָרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (תנחומא ויגש). וְאוּלַי כִּי הוּא יוֹסֵף לֹא יָדַע בַּדָּבָר. אוֹ אֶפְשָׁר שֶׁיָּדַע שֶׁהִצִּילוֹ מַלְאָךְ, וְאֵין לְהַקְשׁוֹת עָלָיו שֶׁהָיָה לוֹ לְהוֹדִיעַ לְאָבִיו קֹדֶם וְלֹא יָחוּשׁ אֶל הָאַחִים כִּי הַמַּלְאָךְ הַגּוֹאֵל אוֹתוֹ עַתָּה יִגְאָלֶנּוּ גַּם כֵּן קֹדֶם, כִּי אֵין סוֹמְכִין עַל הַנֵּס, וּבָזֶה אֵין לְהַאֲשִׁימוֹ לְיוֹסֵף עַל הַדָּבָר, וְנָכוֹן.