וּבְנֵי־דָ֖ן חֻשִֽׁים׃

ובני דן חושים. אבן עזרא מבאר שייתכן שהיו לדן שניים ומת אחד מהם ולא הזכירו הכתוב, או שכן דרך הלשון להזכיר ״בני״ אף על בן אחד. חזקוני מבאר בדומה שהיו שניים ומת אחד מהם ולא הזכירו. אונקלוס מתרגם ״ובני דן חושים״. הפסוק מונה את בן דן, ואף שנקטה לשון רבים ״ובני״ נזכר בו רק חושים אחד. המפרשים מיישבים את לשון הרבים - אם משום שהיה עוד בן שמת, ואם משום דרך הלשון. מניין בן דן פותח את רשימת בני בלהה, שפחת רחל, ומשתלב בתיעוד הכולל של צאצאי יעקב היורדים למצרים בשבעים נפש.