בְּרֵאשִׁית מ״ז · ו׳

אֶ֤רֶץ מִצְרַ֙יִם֙ לְפָנֶ֣יךָ הִ֔וא בְּמֵיטַ֣ב הָאָ֔רֶץ הוֹשֵׁ֥ב אֶת־אָבִ֖יךָ וְאֶת־אַחֶ֑יךָ יֵשְׁבוּ֙ בְּאֶ֣רֶץ גֹּ֔שֶׁן וְאִם־יָדַ֗עְתָּ וְיֶשׁ־בָּם֙ אַנְשֵׁי־חַ֔יִל וְשַׂמְתָּ֛ם שָׂרֵ֥י מִקְנֶ֖ה עַל־אֲשֶׁר־לִֽי׃

במילים פשוטות

פרעה מרשה ליוסף להושיב את אביו ואחיו במיטב הארץ, בארץ גושן, ואף מציע שאם יש ביניהם אנשי חַיִל ימנה אותם לשרים על מקנהו שלו. רש״י מבאר ש״אנשי חיל״ כאן אין פירושו גיבורי מלחמה אלא אנשים בקיאים ומומחים באומנות רעיית הצאן, ו״על אשר לי״ כוונתו על צאנו של פרעה עצמו. אבן עזרא מבאר ש״שרי מקנה״ הם הממונים על הבהמות, ומזכיר בהקשר זה את הסוס והפרד שבמקנה המלך. פרעה, אם כן, לא רק נתן להם מקום מגורים אלא אף הציע להם משרות אחראיות בממלכתו.
מבוסס על רש״י, אבן עזרא · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

אנשי חיל. בְּקִיאִין בְּאֻמָּנוּתָן לִרְעוֹת צֹאן:

על אשר לי. עַל צֹאן שֶׁלִּי:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

אַרְעָא דְמִצְרַיִם קֳדָמָךְ הִיא בִּדְשַׁפִּיר בְּאַרְעָא אוֹתֵיב יָת אֲבוּךְ וְיָת אַחָיךְ יֵתְבוּן בְּאַרְעָא דְגשֶׁן וְאִם יָדַעְתְּ וְאִית בְּהוֹן גֻּבְרִין דְּחֵילָא וּתְמַנִּנוּן רַבָּנֵי גֵיתֵי עַל דִּי לִי

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

שרי מקנה. כסוס כפרד:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

רשב״ם

רבי שמואל בן מאיר · צרפת, המאה ה־12

אנשי חיל - ראויים לגבורה ולשררה כמו: אשת חיל את. ואני הצעיר מצאתי תרגום, שרי מקנה רבני חילא כפירוש רבינו.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

ספורנו

רבי עובדיה ספורנו · איטליה, המאה ה־16

וַיְבָרֶךְ יַעֲקֹב. וְלֹא הִשְׁתַּחֲוָה לֹא בְּבוֹאוֹ וְלֹא בְּצֵאתוֹ.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

חזקוני

רבי חזקיה בן מנוח · צרפת, המאה ה־13

במיטב הארץ הושב את אביך כי הוא זקן ואינו מבקש רק מנוחה ואויר טוב. אבל אחיך בחורים ישבו בארץ גשן. ארץ מקום מרעה, ואל תשיבני מן האתנחתא לומר שהיא מפסקת שהרי דוגמתו מצינו זבולן עם חרף נפשו למות ונפתלי על מרומי שדה.

אנשי חיל פרש״‎י בקיאים באומנותם וכו׳‎ דוגמא אשת חיל כלומר חכמה, ואין לומר כמשמעו שאין דרך נשים לצאת לחיל או לצבא.

ושמתם שרי מקנה על הסוסים ועל הפרד ועל הגמל. והראיה בדברי הימים ויקהל דוד את כל שרי ישראל ושרי כל רכוש ומקנה וגו׳‎ ולמעלה כתיב ועל הגמלים. ד״‎א לפי שהצאן הולכות במדבר לרעות במקום גדודי חיות ולסטים צריכים הרועים להיות גבורים.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אור החיים

רבי חיים בן עטר · המאה ה־18

בְּמֵיטַב הָאָרֶץ וְגוֹ׳ יֵשְׁבוּ בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן. הִנֵּה חָשׁ לוֹמַר ״בְּמֵיטַב הָאָרֶץ״ לְבַד, לְצַד שֶׁיּוֹסֵף רָמַז בִּדְבָרָיו כִּי חָפֵץ בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן, יַחְשֹׁב כִּי אֵינוֹ חָפֵץ שֶׁיֵּשְׁבוּ בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן מִמַּה שֶׁלֹּא הִסְכִּים עַל דְּבָרָיו. וְאִם הָיָה אוֹמֵר ״יֵשְׁבוּ בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן״ יִהְיֶה נִשְׁמָע שֶׁהוּא כְּמִסְתַּפֵּק לָהֶם בִּנְתִינַת אֶרֶץ גֹּשֶׁן לְבַד וְלֹא בְּטוֹב מִמֶּנָּה אִם יִכְשַׁר בְּעֵינֵי יוֹסֵף, וְזֶה סוֹתֵר מַה שֶׁקָּדַם בִּדְבָרָיו (בראשית מה:יח) ״וְאֶתְּנָה לָכֶם אֶת טוּב אֶרֶץ מִצְרָיִם״. לָזֶה אָמַר ״בְּמֵיטַב וְגוֹ׳ בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן״. וְזֶה שִׁעוּר דְּבָרָיו: בְּמֵיטַב הָאָרֶץ הוֹשֵׁב וְגוֹ׳ וַאֲנִי מוֹדִיעֲךָ כִּי אֶרֶץ גֹּשֶׁן הִיא הַמֵּיטָב. וּמָצִינוּ שֶׁכֵּן הֵעִיד הַכָּתוּב דִּכְתִיב (בראשית מז:יא) ״וַיּוֹשֵׁב יוֹסֵף וְגוֹ׳ בְּמֵיטַב הָאָרֶץ בְּאֶרֶץ רַעְמְסֵס״ וְגוֹ׳:

אוֹ יִהְיֶה שִׁעוּר הַכָּתוּב עַל זֶה הַדֶּרֶךְ: בְּמֵיטַב וְגוֹ׳, וְאִם בָּחֲרוּ לָהֶם אֶרֶץ גֹּשֶׁן - יֵשְׁבוּ בָהּ. וּבָזֶה אֵין הֶחְלֵט לוֹמַר כִּי הוּא זֶה מְקוֹמָם, אֶלָּא עוֹדָם בְּשַׁעַר הָרָצוֹן, אִם יִיטַב בְּעֵינֵיהֶם מָקוֹם אַחֵר - הָרְשׁוּת בְּיָדָם לָשֶׁבֶת בְּמֵיטַב הָאָרֶץ.

מקור: ספריא · נחלת הכלל