ויאמר ליוסף. אֶחָד מִן הַמַּגִּידִים, וַהֲרֵי זֶה מִקְרָא קָצָר; וְיֵ"אֹ, אֶפְרַיִם הָיָה רָגִיל לִפְנֵי יַעֲקֹב בְּתַלְמוּד, וּכְשֶׁחָלָה יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן, הָלַךְ אֶפְרַיִם אֵצֶל אָבִיו לְמִצְרַיִם לְהַגִּיד לוֹ:
ויקח את שני בניו עמו. כְּדֵי שֶׁיְּבָרְכֵם יַעֲקֹב לִפְנֵי מוֹתוֹ:
וַהֲוָה בָּתַר פִּתְגָּמַיָּא הָאִלֵּין וַאֲמַר לְיוֹסֵף הָא אֲבוּךְ שְׁכִיב מְרָע וּדְבַר יָת תְּרֵין בְּנוֹהִי עִמֵּהּ יָת מְנַשֶּׁה וְיָת אֶפְרָיִם
ויאמר. האומר ליוסף, וכן "אשר ילדה אותה ללוי במצרים" (במדבר, כו, נט):
ויאמר ליוסף - אדם אחד אמר וכן ויגד המגיד ליעקב.
ויהי אחרי הדברים האלה מיום שנבראו שמים וארץ לא היה אדם עוטש וחיה מחליו, אלא בכל מקום שהיה או בדרך או בשוק והיה עוטש היה נפשו יוצאה, עד שבא יעקב ובקש רחמים על זאת אמר לפני הקב״ה רבונו של עולם אל תקח נפשי ממני עד שאצוה אל ביתי את בני ואת בני בני ונעתר לו, שנאמר ויהי אחרי הדברים האלה וגו', שמעו כל מלכי הארץ רגזו וחלו שלא היה כמוה מיום שנברא העולם לפיכך חייב אדם בשעת עטושו להודות להקב״ה שהפכו ממות לחיים שנאמר עטישותיו תהל אור. פרקי דרבי אליעזר. [ויאמר ליוסף המקרא קצר].
שְׁנֵי בָנָיו עִמּוֹ אֶת וְגוֹ׳. טַעַם שֶׁלֹּא הִסְפִּיק בְּאָמְרוֹ ״שְׁנֵי בָנָיו״ וַאֲנִי יוֹדֵעַ כִּי הֵם מְנַשֶּׁה וְאֶפְרַיִם, אוֹ לוֹמַר ״מְנַשֶּׁה וְאֶפְרַיִם״ וַאֲנִי יוֹדֵעַ כִּי הֵם בָּנָיו הָרְשׁוּמִים בְּפָרָשַׁת מִקֵּץ, גַּם הִפְסִיק בֵּין הַזְכָּרַת הַבָּנִים וְהוֹדָעַת שְׁמָם בְּתֵיבַת ״עִמּוֹ״, גַּם אָמְרוֹ ״אֶת״ שְׁתֵּי פְּעָמִים.
אוּלַי כִּי יוֹדִיעַ הַכָּתוּב טַעַם יוֹסֵף בִּלְקִיחָתָם, שֶׁהָיְתָה לָקַחַת כָּל אֶחָד בִּרְכָתוֹ בִּפְנֵי עַצְמוֹ מִלְּבַד מַה שֶׁיַּגִּיעַ אוֹתָם בְּבִרְכַּת אֲבִיהֶם, וְהוּא אָמְרוֹ אֶת שְׁנֵי בָנָיו עִמּוֹ - זֶה מַה שֶׁנּוֹגֵעַ לַחֵלֶק שֶׁיִּהְיֶה נוֹגֵעַ לָהֶם בְּבִרְכָתוֹ, גַּם אֶת מְנַשֶּׁה שֶׁיְּבוֹרַךְ בִּפְנֵי עַצְמוֹ, וְאֶת אֶפְרַיִם וְגוֹ׳:
אוֹ יִרְצֶה כִּי רְאוּיִים הֵם לִבְרָכָה מִשְּׁנֵי צְדָדִין: לְצַד שֶׁהֵם בָּנָיו, וּלְצַד שֶׁכָּל אֶחָד מֵהֶם רָאוּי לִבְרָכָה מִצַּד עַצְמוֹ. וְלָזֶה אָמַר בָּנָיו עִמּוֹ, גַּם לְצַד הֱיוֹתָם מְנַשֶּׁה וְאֶפְרַיִם צַדִּיקִים. וְאָמַר ״עִמּוֹ״ לְהַפְסִיק שֶׁלֹּא תָבִין שֶׁמְּפָרֵשׁ מִי הֵם הַבָּנִים, וְאָמַר ״אֶת״ וְ״אֶת״ לוֹמַר שֶׁכָּל אֶחָד חָשׁוּב בִּפְנֵי עַצְמוֹ:
