וַאֲנִ֣י ׀ בְּבֹאִ֣י מִפַּדָּ֗ן מֵ֩תָה֩ עָלַ֨י רָחֵ֜ל בְּאֶ֤רֶץ כְּנַ֙עַן֙ בַּדֶּ֔רֶךְ בְּע֥וֹד כִּבְרַת־אֶ֖רֶץ לָבֹ֣א אֶפְרָ֑תָה וָאֶקְבְּרֶ֤הָ שָּׁם֙ בְּדֶ֣רֶךְ אֶפְרָ֔ת הִ֖וא בֵּ֥ית לָֽחֶם׃

ואני בבאי מפדן וגו'. וְאַעַ"פִּ שֶׁאֲנִי מַטְרִיחַ עָלֶיךָ לְהוֹלִיכֵנִי לְהִקָּבֵר בְּאֶרֶץ כְּנַעַן, וְלֹא כָךְ עָשִׂיתִי לְאִמְּךָ, שֶׁהֲרֵי מֵתָה סָמוּךְ לְבֵית לֶחֶם:

כברת ארץ. מִדַּת אֶרֶץ, וְהֵם אַלְפַּיִם אַמָּה כְּמִדַּת תְּחוּם שַׁבָּת, כְּדִבְרֵי רַבִּי מֹשֶׁה הַדַּרְשָׁן - וְלֹא תֹאמַר שֶׁעִכְּבוּ עָלַי גְּשָׁמִים מִלְּהוֹלִיכָהּ וּלְקָבְרָהּ בְּחֶבְרוֹן, עֵת הַגָּרִיד הָיָה, שֶׁהָאָרֶץ חֲלוּלָה וּמְנֻקֶּבֶת כִּכְבָרָה:

אקברה שם. וְלֹא הוֹלַכְתִּיהָ אֲפִלּוּ לְבֵית לֶחֶם לְהַכְנִיסָהּ לָאָרֶץ, וְיָדַעְתִּי שֶׁיֵּשׁ בְּלִבְּךָ עָלַי; אֲבָל דַּע לְךָ שֶׁעַל פִּי הַדִּבּוּר קְבַרְתִּיהָ שָׁם, שֶׁתְּהֵא לְעֶזְרָה לְבָנֶיהָ כְּשֶׁיַּגְלֶה אוֹתָם נְבוּזַרְאֲדָן, וְהָיוּ עוֹבְרִים דֶּרֶךְ שָׁם, יוֹצֵאת רָחֵל עַל קִבְרָהּ וּבוֹכָה וּמְבַקֶּשֶׁת עֲלֵיהֶם רַחֲמִים, שֶׁנֶּאֱמַר קוֹל בְּרָמָה נִשְׁמָע וְגוֹ' וְהַקָּבָּ"ה מְשִׁיבָהּ יֵשׁ שָׂכָר לִפְעֻלָּתֵךְ נְאֻם ה' וְשָׁבוּ בָנִים לִגְבוּלָם (ירמיהו ל"א). וְאֻנְקְלוֹס תִּרְגֵּם כְּרוּב אַרְעָא - כְּדֵי שִׁעוּר חֲרִישַׁת יוֹם; וְאוֹמֵר אֲנִי, שֶׁהָיָה לָהֶם קֶצֶב שֶׁהָיוּ קוֹרִין אוֹתוֹ כְּדֵי מַחֲרֵשָׁה אַחַת, קורדיי"א בְּלַעַז, כִּדְאָמְרִינַן כָּרֵיב וְתָנֵי; כְּמָה דְּמַסִּיק תַּעֲלָא מִבֵּי כַּרְבָּא:

וַאֲנָא בְּמֵיתִי מִפַּדָן מִיתַת עָלַי רָחֵל בְּאַרְעָא דִּכְנַעַן בְּאָרְחָא בְּעוֹד כְּרוּבָא דְאַרְעָא לְמֵיעַל לְאֶפְרָת וּקְבָרִתַּהּ תַּמָּן בְּאֹרַח אֶפְרָת הִיא בֵּית לָחֶם

וטעם ואני בבואי מפדן. שמתה פתאום, ולא יכולתי להוליכה לקברה במערה כאשר קברתי לאה, ואמר זה ליוסף שלא יחר לך שאבקש מאתך מה שלא עשיתי לכבוד אמך:

וָאֶקְבְּרֶהָ שָּׁם כָּתוּב בְּפֵרוּשׁ רַשִׁ"י, וְלֹא הוֹלַכְתִּיהָ אֲפִלּוּ לְבֵית לֶחֶם לְהַכְנִיסָהּ לָאָרֶץ. וְלֹא יָדַעְתִּי מַהוּ, וְכִי בְּחוּצָה לָאָרֶץ נִקְבְּרָה חַס וְשָׁלוֹם, שֶׁהֲרֵי בָּאָרֶץ מֵתָה וְשָׁם נִקְבְּרָה, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר כָּאן בַּפָּרָשָׁה "מֵתָה עָלַי רָחֵל בְּאֶרֶץ כְּנַעַן", וְשָׁם כָּתוּב עוֹד מְפֹרָשׁ (בראשית ל"ה:ו') "וַיָּבֹא יַעֲקֹב לוּזָה אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ כְּנַעַן הִיא בֵּית אֵל", וּכְתִיב (שם פסוק טז) "וַיִּסְעוּ מִבֵּית אֵל וַיְהִי עוֹד כִּבְרַת הָאָרֶץ לָבוֹא אֶפְרָתָה" וּמֵתָה בַּדֶּרֶךְ בֵּין בֵּית אֵל וּבֵין בֵּית לֶחֶם אֶפְרָתָה בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל:

וָאֶקְבְּרֶהָ שָּׁם וְיָדַעְתִּי שֶׁיֵּשׁ בִּלְבָבְךָ עָלַי, אֲבָל דַּע לְךָ שֶׁעַל פִּי הַדִּבּוּר קְבַרְתִּיהָ שָׁם, שֶׁתְּהֵא לְעֶזְרָה לְבָנֶיהָ כְּשֶׁיַּגְלֵם נְבוּזַרְאֲדָן וְהָיוּ עוֹבְרִים דֶּרֶךְ שָׁם, יָצְתָה עַל קִבְרָהּ וּבִקְשָׁה רַחֲמִים עֲלֵיהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיהו לא יד) "קוֹל בְּרָמָה נִשְׁמָע רָחֵל מְבַכָּה עַל בָּנֶיהָ", וְהקב"ה מְשִׁיבָהּ, "יֵשׁ שָׂכָר לִפְעֻלָּתֵךְ וְגוֹ' וְשָׁבוּ בָנִים לִגְבוּלָם", לְשׁוֹן רַשִׁ"י (רש"י על בראשית מ"ח:ז'). וְצָרִיךְ עַל כָּל פָּנִים שֶׁיִּהְיֶה רֶמֶז בַּמִּקְרָא לַטַּעַם הַזֶּה שֶׁאָמַר בְּאַגָּדָה זוֹ, וְשֶׁמָּא זֶהוּ מָה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב מֵתָה עָלַי רָחֵל בַּדֶּרֶךְ וָאֶקְבְּרֶהָ שָׁם בְּדֶרֶךְ כְּלוֹמַר בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר יַעַבְרוּ בָּהּ בָּנֶיהָ מֵתָה, וְשָׁם קְבַרְתִּיהָ לְטוֹבָתָם, כִּי הִיא לֹא מֵתָה בַּדֶּרֶךְ רַק בְּרָמָה שֶׁהִיא עִיר בְּאֶרֶץ בִּנְיָמִין וְשָׁם נִקְבְּרָה, אֲבָל בְּדֶרֶךְ שֶׁל עָתִיד מֵתָה, וְהַכָּתוּב לֹא יְפָרֵשׁ בַּעֲתִידוֹת רַק יִרְמֹז בָּהֶם. וְעַל דֶּרֶךְ הַפְּשָׁט גַּם כֵּן אָמַר לוֹ כֵּן כְּמִתְנַצֵּל, שֶׁלֹּא יִחַר לְיוֹסֵף בִּרְאוֹת חֶפְצוֹ בִּקְבוּרַת הַמְּעָרָה עַל שֶׁלֹּא קָבַר אִמּוֹ שָׁם וְכַאֲשֶׁר קָבַר שָׁם אֶת לֵאָה, וּלְכָךְ אָמַר לוֹ כִּי מֵתָה בְּאֶרֶץ כְּנַעַן וְלֹא נִקְבְּרָה בְּחוּצָה לָאָרֶץ כַּאֲשֶׁר תִּהְיֶה קְבוּרַת מִצְרַיִם לְיַעֲקֹב, וּמֵתָה בַּדֶּרֶךְ בְּפֶתַע פִּתְאוֹם וְלֹא יָכוֹל לְקָבְרָהּ שָׁם, כִּי אֵיךְ יַעֲזֹב אֶת בָּנָיו וְאֶת מִקְנֵהוּ בַּדֶּרֶךְ וְיֵלֵךְ מְהֵרָה עִמָּהּ לִמְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה, וְאַיֵּה הָרוֹפְאִים וְהָרְפוּאוֹת לַחֲנֹט אוֹתָהּ, וְזֶה טַעַם "עָלַי". וְאַף עַל פִּי שֶׁמְּעָרַת הַמַּכְפֵּלָה אֵינָהּ רְחוֹקָה מִשָּׁם רַק כַּחֲצִי יוֹם, הָיָה יַעֲקֹב כָּבֵד מְאֹד בַּמִּקְנֶה הַגָּדוֹל וּבְנֵי בַּיִת, וְלֹא יַגִּיעוּ שָׁם רַק בְּיָמִים רַבִּים, וְכֵן עָשָׂה בַּדֶּרֶךְ הַהוּא יָמִים רַבִּים עַד בּוֹאוֹ אֶל אָבִיו, וְשָׁנוּ חֲכָמִים (מו"ק כז), וְלֹא שֶׁל נָשִׁים לְעוֹלָם מִפְּנֵי הַכָּבוֹד. וַאֲנִי סָבוּר שֶׁהָיוּ אֵלּוּ דִּבְרֵי הִתְנַצְּלוּת, וְגַם יוֹסֵף יוֹדֵעַ שֶׁמֵּתָה בַּדֶּרֶךְ וְנִקְבְּרָה בָּאָרֶץ וְכָבוֹד עָשָׂה לָהּ בְּמוֹתָהּ, אֲבָל הַכַּוָּנָה לְיַעֲקֹב שֶׁלֹּא הוֹלִיךְ אוֹתָהּ לַמְּעָרָה כְּדֵי שֶׁלֹּא יִקְבֹּר שָׁם שְׁתֵּי אֲחָיוֹת, כִּי יֵבוֹשׁ מֵאֲבוֹתָיו, וְלֵאָה הִיא הַנִּשֵּׂאת לוֹ רִאשׁוֹנָה בְּהֶתֵּר, וְרָחֵל בְּאַהֲבָתוֹ אוֹתָהּ בַּנֶּדֶר אֲשֶׁר נָדַר לָהּ לְקָחָהּ:

ואני בבאי מפדן - באותו הדרך לאחר שברכני הקב"ה, מתה רחל באותו הדרך בעוד הרבה דרך עד היישוב לכן קברתיה בדרך, כי לא היה פנאי לקוברה אצל לאה במערת המכפלה ושלא יפשיעהו יוסף על אמו הוצרך לומר כן.

וַאֲנִי. שֶׁמָּא תֹּאמַר כְּשֶׁאָמַר אֵלַי הָאֵל יִתְבָּרַךְ וּנְתַתִּיךָ לִקְהַל עַמִּים, הָיְתָה הַכַּוָּנָה שֶׁאוֹלִיד עוֹד בָּנִים, אֶלָּא שֶׁגָּרַם הַחֵטְא - זֶה לֹא יִתָּכֵן:

כִּי בְּבוֹאִי מִפַּדָּן. כְּשֶׁנִּגְלָה אֵלַי אָז הָאֵל יִתְבָּרַךְ:

מֵתָה עָלַי רָחֵל. כְּאָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סנהדרין כב.) אֵין אִשָּׁה מֵתָה אֶלָּא לְבַעְלָהּ:

בַּדֶּרֶךְ בְּעוֹד כִּבְרַת אֶרֶץ לָבֹא אֶפְרָתָה. תֵּכֶף כְּשֶׁנָּסַעְתִּי מֵאוֹתוֹ הַמָּקוֹם שֶׁהָיָה דְּבַר הָאֵל יִתְבָּרַךְ אֵלַי, בְּעוֹדִי בַדֶּרֶךְ טֶרֶם הַגִּיעִי לְבֵית לֶחֶם, וָאֶקְבְּרֶהָ שָּׁם בְּדֶרֶךְ אֶפְרָת. וְכָל כָּךְ גָּבְרָה עָלַי טִרְדָּתִי וַאֲבֵלוּתִי שֶׁלֹּא עָצַרְתִּי כֹּחַ לְהוֹלִיכָהּ לְבֵית קְבָרוֹת בֵּית לֶחֶם, וְאֵין סָפֵק כִּי מֵאָז הָיָה לִבִּי חָלָל בְּקִרְבִּי וְלֹא שָׁלַט עוֹד בִּי יֵצֶר הָרָע, וְנֶחְלְשָׁה תַּאֲוָתִי וְלֹא נִשְׁאַר בִּי כֹּחַ לְהוֹלִיד בָּנִים.

ואני בבאי מפדן עדיין לא הייתי מוחזק במערה שהרי עשו מערער עליה לפיכך קברתיה בדרך אבל כשקברתי את לאה כבר הלך לו עשו אל ארצו והניח לי את הכל.

ואקברה שם כי ידעתי כי אותו גבול יעלה לחלק בניה, וכבוד הוא לה להיות נקברת בחלק בניה וכן הוא אומר ומצאת שם שני אנשים עם קבורת רחל בגבול בנימין בצלצח. ואם קברתיה במערה אין זה כבודה שהרי היא בחלק יהודה בן לאה. ד״‎א לכך קברה שם יעקב לפי שגנות הוא לאשה יולדת מתה להוליכה למרחוק ולהשהותה פן יהיו דמיה מלכלכים תכריכיה. ולפי שרצה להקבר בארץ כנען הזכיר ליוסף זאת שלא יאשימהו על אמו ולא יהיה עצל בדבר. חז״‎ק על פרש״‎י שהרי קבורתה של רחל בארץ ישראל.

וַאֲנִי בְּבוֹאִי מִפַּדָּן וְגוֹ׳. כָּתוּב זֶה אֵין לוֹ קֶשֶׁר עִם מַה שֶׁלְּמַעְלָה מִמֶּנּוּ. גַּם אֵין יָדוּעַ כַּוָּנַת הוֹדָעָה זוֹ. וּמַה שֶׁפֵּרְשׁוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (רש״י לקח טוב) כִּי כַּוָּנָתוֹ הִיא ״אַף עַל פִּי שֶׁהִטְרַחְתִּיךָ לְהוֹלִיכֵנִי לִקָּבֵר בְּאֶרֶץ כְּנַעַן וְלֹא כָּךְ עָשִׂיתִי״ וְכוּ׳ עַד כָּאן. לְפִי דִּבְרֵיהֶם לֹא כָּאן הוּא מְקוֹם הַדְּבָרִים אֶלָּא לְמַעְלָה (בראשית מ״ז:ל׳) כְּשֶׁאָמַר לוֹ ״וּנְשָׂאתַנִי מִמִּצְרַיִם וּקְבַרְתַּנִי״ וְגוֹ׳, סָמוּךְ לָזֶה הָיָה לוֹ לוֹמַר ״וַאֲנִי בְּבוֹאִי״ וְגוֹ׳. עוֹד, מַה כַּוָּנָתוֹ בְּאָמְרוֹ תֵּבַת עָלַי?

אָכֵן לְפִי מַה שֶׁפֵּרַשְׁתִּי כִּי מוֹדִיעוֹ שֶׁהַבָּנִים הַמֻּבְטָח בָּהֶם שֶׁיֵּצְאוּ מִמֶּנּוּ הֵם אֵלּוּ, נִתְכַּוֵּן בְּאָמְרוֹ וַאֲנִי בְּבֹאִי וְגוֹ׳, כִּי הוּא סִבָּה שֶׁלֹּא יָצְאוּ מִמֶּנּוּ מַמָּשׁ לְצַד שֶׁהוּא גָּרַם שֶׁתָּמוּת רָחֵל, וְהוּא אָמְרוֹ מֵתָה עָלַי, פֵּרוּשׁ, עַל סִבָּתִי, כְּאָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ויקרא רבה פרק ל״ז) שֶׁשִּׁהָה נִדְרוֹ, אוֹ לְצַד הַקְּלָלָה שֶׁקִּלֵּל כְּאָמְרוֹ ״עִם אֲשֶׁר תִּמְצָא אֶת אֱלֹהֶיךָ לֹא יִחְיֶה״, וְאִלּוּ הָיְתָה קַיֶּמֶת רָחֵל הָיוּ יוֹצְאִים מִמֶּנּוּ, וְעַכְשָׁיו יָצְאוּ מִיּוֹסֵף שֶׁהוּא בְּחִינַת יַעֲקֹב גַּם בְּחִינַת רָחֵל.

אֶפְשָׁר שֶׁנִּתְכַּוֵּן יַעֲקֹב לְרַצּוֹת אֶת יוֹסֵף עַל אֲשֶׁר סִבֵּב מִיתַת אִמּוֹ קוֹדֶם זְמַנָּהּ, וְאָמַר כִּי טַעַם אֲשֶׁר הֶחְשִׁיב שְׁנֵי בָּנָיו כִּרְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן, לְצַד כִּי מֵתָה עָלָיו רָחֵל וְקֵרַב מִיתָתָהּ. וְטַעַם מַה שֶׁהֶאֱרִיךְ לוֹמַר עוֹד בְּעוֹד כִּבְרַת אֶרֶץ וְגוֹ׳, נִתְכַּוֵּן לוֹמַר מַה שֶׁדָּרְשׁוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שֶׁנִּתְכַּוֵּן לוֹמַר אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא כֵן עָשָׂה לְאִמּוֹ וְכוּ׳: