בְּרֵאשִׁית מ״ח · ט׳

וַיֹּ֤אמֶר יוֹסֵף֙ אֶל־אָבִ֔יו בָּנַ֣י הֵ֔ם אֲשֶׁר־נָֽתַן־לִ֥י אֱלֹהִ֖ים בָּזֶ֑ה וַיֹּאמַ֕ר קָֽחֶם־נָ֥א אֵלַ֖י וַאֲבָרְכֵֽם׃

טקסט הפסוק: מקרא על פי המסורה (ויקיטקסט), רישיון CC BY-SA 3.0

במילים פשוטות

יוסף השיב לאביו שאלה בניו אשר נתן לו אלוהים ״בזה״, ויעקב אמר לו לקחת אותם אליו כדי לברכם. רש״י מבאר במדרש שיוסף הראה לאביו את שטר האירוסין ושטר הכתובה, וביקש רחמים על הדבר עד שנחה עליו רוח הקודש לברכם. הרמב״ן מפרש ש״בזה״ פירושו בעניין הזה שאמרת, שנתנם לו השם קודם בואו של יעקב למצרים. רשב״ם מבאר ״בזה״ במלכות הזאת. ספורנו מדגיש שיוסף הודיע שהם בניו ולא בני בניו, אותם בנים שנתן לו אלוהים בעודו לבדו במצרים. כלי יקר מבאר שיוסף השיב שמכל מקום הם בניו ומצדו ראויים הם לברכה. אור החיים מבאר לפי הפשט שאף בימי גלותו בארץ נכרייה חננו השם בבנים.
מבוסס על רש״י, רמב״ן, רשב״ם, ספורנו, כלי יקר, אור החיים · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

בזה. הֶרְאָה לוֹ שְׁטָר אֵרוּסִין וּשְׁטָר כְּתֻבָּה, וּבִקֵּשׁ יוֹסֵף רַחֲמִים עַל הַדָּבָר, וְנָחָה עָלָיו רוּחַ הַקֹּדֶשׁ:

ויאמר קחם נא אלי ואברכם. זֶהוּ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב וְאָנֹכִי תִרְגַּלְתִּי לְאֶפְרַיִם קָחָם עַל זְרוֹעֹתָיו (הושע י"א) - תִּרְגַּלְתִּי רוּחִי בְּיַעֲקֹב בִּשְׁבִיל אֶפְרַיִם עַד שֶׁלְּקָחָן עַל זְרוֹעוֹתָיו:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

וַאֲמַר יוֹסֵף לַאֲבוּהִי בְּנַי אִנּוּן דִּי יְהַב לִי יְיָ הָכָא וַאֲמַר קָרֵבִנּוּן כְּעַן לְוָתִי וְאֵבָרֵכִנּוּן

מקור: ספריא · נחלת הכלל

רמב״ן

רבי משה בן נחמן · ספרד, המאה ה־13

אֲשֶׁר נָתַן לִי אֱלֹהִים בָּזֶה לֹא הָיָה יוֹסֵף צָרִיךְ לְהוֹדִיעַ לְאָבִיו כִּי בְּמִצְרַיִם נוֹלְדוּ לוֹ, שֶׁהֲרֵי כְּשֶׁפֵּרֵשׁ מִמֶּנּוּ לֹא הָיָה לוֹ אִשָּׁה וּבָנִים, וְהוּא אָמַר לוֹ כְּבָר "שְׁנֵי בָנֶיךָ הַנּוֹלָדִים לְךָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם". וְנִרְאֶה לִי כִּי פֵּרוּשׁ "בָּזֶה", בָּעִנְיָן הַזֶּה שֶׁאָמַרְתָּ, שֶׁנְּתָנָם לִי הַשֵּׁם קֹדֶם בּוֹאֲךָ אֵלַי מִצְרַיְמָה, וְהֵם אֲשֶׁר אָמַרְתָּ עֲלֵיהֶם שֶׁהֵם לְךָ. וְכֵן "וּבָזֶה הַנַּעֲרָה בָּאָה אֶל הַמֶּלֶךְ" (אסתר ב יג). וְאָמַר "נָתַן לִי אֱלֹהִים", שֶׁעָשָׂה לִי הַשֵּׁם נִסִּים עַד שֶׁנָּתַן לִי הַמֶּלֶךְ הָאִשָּׁה וְהָיוּ לִי הַבָּנִים הָאֵלֶּה מִמֶּנָּה:

מקור: ספריא · CC BY

רשב״ם

רבי שמואל בן מאיר · צרפת, המאה ה־12

בזה - במלכות הזאת.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

ספורנו

רבי עובדיה ספורנו · איטליה, המאה ה־16

בָּנַי הֵם אֲשֶׁר נָתַן לִי אֱלֹהִים בָּזֶה. בָּנַי הֵם וְלֹא בְּנֵי בָּנַי, אֲבָל הֵם אוֹתָם הַבָּנִים אֲשֶׁר נָתַן לִי אֱלֹהִים בָּזֶה, בְּעוֹדִי לְבַדִּי פֹּה, כְּאָמְרְךָ הַנּוֹלָדִים לְךָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם עַד בּוֹאִי אֵלֶיךָ מִצְרָיְמָה וְאָמַרְתָּ לִי הֵם:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

חזקוני

רבי חזקיה בן מנוח · צרפת, המאה ה־13

אשר נתן לי אלקים בזה הם אותן שנולדו לי במקום הזה קודם שבאת שעתיד אתה למנותם שבטים כמו שאמר אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי ולכך הביאותים.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

כלי יקר

רבי שלמה אפרים מלונצ׳יץ · המאה ה־16

בָּנַי הֵם אֲשֶׁר נָתַן לִי אֱלֹהִים בָּזֶה. נָקַט ״בָּזֶה״, לְפִי שֶׁשְּׁאָלוֹ ״מִי אֵלֶּה״ שֶׁאֵינָן רְאוּיִין לִבְרָכָה, כִּי אָמַר ״מִבֶּטֶן מִי יָצְאוּ אֵלֶּה״, רוֹצֶה לוֹמַר שֶׁיֹּאמְרוּ ״אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ״ עַל הָעֵגֶל שֶׁעָשָׂה יָרָבְעָם. וְהֵשִׁיב יוֹסֵף ״בָּנַי הֵם״, מִכָּל מָקוֹם הֵם בָּנַי וּמִצִּדִּי הֵם רְאוּיִים לִבְרָכָה, וּמַה שֶּׁיָּצְאוּ מֵהֶם אַחְאָב וְיָרָבְעָם, לְפִי שֶׁנָּתַן לִי אֱלֹהִים אוֹתָם ״בָּזֶה״, פֹּה בְּמִצְרַיִם, וְאִמָּם מִצְרִית בַּת פּוֹטִי פֶרַע כֹּהֵן אוֹן, דְּהַיְנוּ כֹּהֵן לַעֲבוֹדָה זָרָה, עַל כֵּן יָצְאוּ מִמֶּנָּה לֶעָתִיד בָּנִים כָּאֵלּוּ עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה. אֲבָל מִצִּדִּי רְאוּיִים הֵם לִבְרָכָה, דְּאִי לָא, לָמָּה בֵּרַךְ ה׳ אֶת יִצְחָק, וַהֲלֹא יָצְאוּ מִמֶּנּוּ עֵשָׂו וְיַעֲקֹב מִצַּד שֶׁהָיְתָה רִבְקָה בַּת בְּתוּאֵל הָאֲרַמִּי? אֶלָּא וַדַּאי שֶׁאֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חוֹשֵׁשׁ אֶל זֶרַע הַמְקֻלְקָל, וּבֵרְכוֹ בַּעֲבוּר הַזֶּרַע הַקָּדוֹשׁ הָרָאוּי לִבְרָכָה. כָּךְ תְּבָרְכֵם גַּם אַתָּה, שֶׁהֲרֵי מִצִּדִּי רְאוּיִים הֵם לִבְרָכָה, כִּי ״בַּאֲשֶׁר הוּא שָׁם״ (בראשית כא:יז), כֻּלָּם ״זֶרַע בֵּרַךְ ה׳״ (ישעיהו סא:ט).

וַיֹּאמַר קָחֶם נָא אֵלַי. נָקַט לְשׁוֹן ״אֵלַי״ לְהוֹרוֹת שֶׁרָאוּי לִלְמוֹד מִמֶּנִּי, שֶׁהֲרֵי בַּעֲבוּרִי נִתְבָּרֵךְ אָבִי וְלֹא חָשׁ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶל עֵשָׂו, רוֹצֶה לוֹמַר יִהְיוּ הַמִּתְבָּרְכִים כָּמוֹנִי, לְפִיכָךְ ״קָחֶם אֵלָי״. וּבְמִלַּת ״נָא״ הוֹרָה עַל הַזְּמַן הַהֹוֶה, כְּמוֹ ״הִנֵּה נָא יָדַעְתִּי״ (בראשית יב:יא), שֶׁפֵּרוּשׁוֹ לְשׁוֹן עַתָּה. וְרוֹצֶה לוֹמַר הִנְנִי מְבָרְכָם כְּפִי הַזְּמַן שֶׁל עַכְשָׁיו, שֶׁהֲרֵי עַכְשָׁיו כֻּלָּם צַדִּיקִים וְלֹא אָחוּשׁ אֶל הֶעָתִיד. ״וַיְבָרֶךְ אוֹתָם בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר״ (בראשית מח:כ) - כְּפִי מָה שֶׁהָיוּ בַּיּוֹם הַהוּא, וְלֹא הָיָה חוֹשֵׁשׁ אֶל הֶעָתִיד מַה שֶּׁיָּבֹא מִזַּרְעָם, כִּי אֵין דָּנִין אֶת הָאָדָם אֶלָּא לְפִי מַעֲשָׂיו שֶׁל עַכְשָׁיו. דָּבָר אַחֵר, נָקַט ״אֵלַי״ לוֹמַר הֲרֵי מִתְיַחֲסִים אֵלַי, כִּי מִשְׁפַּחַת הָאָב עִקָּר, אֲבָל מִשְׁפַּחַת הָאֵם אֵינָהּ קְרוּיָה מִשְׁפָּחָה.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אור החיים

רבי חיים בן עטר · המאה ה־18

אֲשֶׁר נָתַן לִי וְגוֹ׳. דֶּרֶךְ הַצַּדִּיקִים כְּשֶׁזּוֹכְרִים הַטּוֹב אֲשֶׁר הִגִּיעָם חוֹלְקִים כָּבוֹד לַה׳, כִּי הוּא הַנּוֹתֵן, כְּאָמְרוֹ (בראשית ל״ג:ה׳) ״הַיְלָדִים אֲשֶׁר חָנַן אֱלֹהִים״ וְגוֹ׳:

וְאָמְרוֹ בָּזֶה - כְּפִי הַפְּשָׁט, כִּי אֲפִלּוּ בִּימֵי גָלוּתוֹ בְּאֶרֶץ נָכְרִיָּה חֲנָנוֹ ה׳. גַּם רָמַז לְמַאֲמָרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סוטה לו:) כִּי עָתִיד הָיָה יוֹסֵף לְהוֹלִיד שְׁנֵים עָשָׂר שְׁבָטִים, וְעַל יְדֵי מַעֲשֵׂה אֵשֶׁת פּוֹטִיפַר נִרְזְבוּ מִבֵּין צִפָּרְנֵי יָדָיו עֶשֶׂר טִפּוֹת וְלֹא נִשְׁאֲרוּ אֶלָּא שְׁתַּיִם, וְהוּא שֶׁרָמַז בְּאָמְרוֹ בָּזֶה - ״זֶה״ בְּגִימַטְרִיָּא שְׁנֵים עָשָׂר, בִּמְקוֹם שְׁנֵים עָשָׂר נָתַן לוֹ אֱלֹהִים שְׁנַיִם. וְדִקְדֵּק לוֹמַר אֱלֹהִים שֶׁיּוֹרֶה עַל הַמִּשְׁפָּט.

מקור: ספריא · נחלת הכלל