וַיַּ֤רְא מְנֻחָה֙ כִּ֣י ט֔וֹב וְאֶת־הָאָ֖רֶץ כִּ֣י נָעֵ֑מָה וַיֵּ֤ט שִׁכְמוֹ֙ לִסְבֹּ֔ל וַיְהִ֖י לְמַס־עֹבֵֽד׃ {ס}

וירא מנחה כי טוב. רָאָה לְחֶלְקוֹ אֶרֶץ מְבֹרֶכֶת וְטוֹבָה לְהוֹצִיא פֵרוֹת:

ויט שכמו לסבול עֹל תּוֹרָה:

ויהי. לְכָל אֶחָיו יִשְׂרָאֵל:

למס עובד. לִפְסֹק לָהֶם הוֹרָאוֹת שֶׁל תּוֹרָה וְסִדְרֵי עִבּוּרִין, שֶׁנֶּאֱמַר וּמִבְּנֵי יִשָּׂשכָר יוֹדְעֵי בִינָה לַעִתִּים לָדַעַת מַה יַּעֲשֶׂה יִשְׂרָאֵל רָאשֵׁיהֶם מָאתַיִם (דברי הימים א י"ב), מָאתַיִם רָאשֵׁי סַנְהֶדְרָאוֹת הֶעֱמִיד וְכָל אֲחֵיהֶם עַל פִּיהֶם:

ויט שכמו. הִשְׁפִּיל שִׁכְמוֹ, כְּמוֹ וַיֵּט שָׁמַיִם (שמואל ב כ"ב), הַטּוּ אָזְנְכֶם (תהילים ע"ח). וְאֻנְקְלוֹס תִּרְגְּמוֹ בְּפָנִים אֲחֵרִים, ויט שכמו לסבול מִלְחָמוֹת וְלִכְבֹּשׁ מְחוֹזוֹת, שֶׁהֵם יוֹשְׁבִים עַל הַסְּפָר, ויהי הָאוֹיֵב כָּבוּשׁ תַּחְתָּיו למס עובד:

וַחֲזָא חוּלָקָא אֲרֵי טַב וְיָת אַרְעָא אֲרֵי מְעַבְּדָא פֵירִין וִיכַבֵּשׁ מָחוֹזֵי עַמְמַיָּא וִישֵׁיצֵי יָת דַּיָרֵיהוֹן וּדְאִשְׁתַּאֲרוּן בְּהוֹן יְהוֹן לֵהּ פַּלְחִין וּמַסְּקֵי מַסִּין

וירא מנוחה. כאשר ראה ארצו ומקום מנוחתו נעימים נטה שכמו לסבול כל משא כאשר ישא החמור, ושב כעבד נותן מס, וזה הטעם על יששכר שלא הי' גבורים, ולא ירצו לצאת למלחמה לעזוב מקומם, וכן אמר משה "ויששכר באהליך" (דבר' לג יח) והי' נותנים מס למלך ישראל שלא יצאו, או לגוים שלא יבואו להלחם עליהם

וירא - יששכר מנוחת האדמה

כי טוב - יותר מלצאת למרחקים.

ואת הארץ כי נעמה - ומצלחת, כדכתיב: אל המנוחה ואל הנחלה.

ויט שכמו לסבול - עול של מלכי ישראל.

ויהי למס עובד - לתת למלכים עישור תבואותיו, כדכתיב: ואת שדותיכם יעשור, זהו עיקר הפשט. ובשורת עושר הוא לשבט יששכר.

וַיַּרְא מְנֻחָה כִּי טוֹב. וְזֶה רָאָה שֶׁהַמְּנוּחָה בִּשְׁלֵמוּת הַמֻּשְׂכָּלוֹת אֲשֶׁר בּוֹ תָּנוּחַ הַנֶּפֶשׁ, כְּעִנְיַן "וּמִצְאוּ מַרְגּוֹעַ לְנַפְשׁוֹתֵיכֶם" (ירמיהו ו:טז), שֶׁהוּא הַטּוֹב וְהַתַּכְלִית הַמְכֻוָּן.

וְאֶת־הָאָרֶץ כִּי נָעֵמָה. וְרָאָה גַּם כֵּן שֶׁאַרְצוֹ מוּכֶנֶת לָתֵת מְזוֹנוֹ בְּלִי טֹרַח וּלְהִתְפַּרְנֵס שֶׁלֹּא בְּצַעַר:

וַיֵּט שִׁכְמוֹ לִסְבֹּל. שְׁנֵי מִינֵי הַמַּשָּׂא, וְהֵם עוֹל תּוֹרָה וְעוֹל צִבּוּר, כְּאָמְרָם רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (מועד קטן ו.) "הַאי צוּרְבָא מֵרַבָּנָן דְּאִיתֵיהּ בְּמָתָא כָּל מִילֵי דְמָתָא עָלֵיהּ":

וַיְהִי לְמַס עֹבֵד. וְהֶהָמוֹן הָעוֹבֵד כָּל מְלֶאכֶת עֲבוֹדָה בְּעִסְקֵי חַיֵּי שָׁעָה הָיָה לוֹ לְמַס, כְּאָמְרָם רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (יומא עב.) שֶׁבְּנֵי עִירוֹ הָיוּ מְצֻוִּים לַעֲשׂוֹת מְלַאכְתּוֹ.

וירא מנחה וישבח את המנוחה כמו אל תרא יין כי יתאדם. כי טוב יששכר צדיק ונבון ויודע להבחין טובת המנוחה ולא כזבולן השרוי בצער כשהולך בפרקמטיא באניות וכן הוא אומר שמח זבולן בצאתך וגו'.

ויט שכמו לסבל עול מלכי ישראל, ובאיזה ענין ויהי למס עבד לתת למלכי ישראל עישור תבואתו כדכתיב בספר שמואל ואת שדותיכם יעשור. ד״‎א ויט שכמו לסבל עול אחיו המתאכסנין עליו שכל מי שצריך לעבור מנחלתו לנחלת אחיו עובר עליו והוא סובל טורח כולם והיינו ויהי למס עבד.