וַיְכַ֤ל יַעֲקֹב֙ לְצַוֺּ֣ת אֶת־בָּנָ֔יו וַיֶּאֱסֹ֥ף רַגְלָ֖יו אֶל־הַמִּטָּ֑ה וַיִּגְוַ֖ע וַיֵּאָ֥סֶף אֶל־עַמָּֽיו׃

ויאסף רגליו. הִכְנִיס רַגְלָיו:

ויגוע ויאסף. וּמִיתָה לֹא נֶאֶמְרָה בוֹ, וְאָ"רַ יַעֲקֹב אָבִינוּ לֹא מֵת:

וְשֵׁיצֵי יַעֲקֹב לְפַקָּדָא יָת בְּנוֹהִי וּכְנַשׁ רַגְלוֹהִי לְעַרְסָא וְאִתְנְגִיד וְאִתְכְּנִישׁ לְעַמֵּהּ

ויאסף רגליו אל המטה. כי בתחילה ישב על המטה, ורגליו תלויות כמנהג ארץ אדום היום, ולא כן מטות הישמעאלים:

וַיִּגְוַע וַיֵּאָסֶף וּמִיתָה לֹא נֶאֶמְרָה בוֹ, וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ (תענית ה), יַעֲקֹב אָבִינוּ לֹא מֵת, לְשׁוֹן רַשִׁ"י (רש"י על בראשית מ"ט:ל"ג). וּלְדַעַת רַבּוֹתֵינוּ הֲרֵי יַעֲקֹב הִזְכִּיר מִיתָה בְּעַצְמוֹ (בראשית מ"ח:כ"א), "הִנֵּה אָנֹכִי מֵת וְהָיָה אֱלֹהִים עִמָּכֶם", וְאוּלַי לֹא יָדַע הוּא בְּנַפְשׁוֹ, אוֹ שֶׁלֹּא רָצָה לָתֵת כָּבוֹד לִשְׁמוֹ. וְכֵן (בראשית נ':ט"ו) "וַיִּרְאוּ אֲחֵי יוֹסֵף כִּי מֵת אֲבִיהֶם", כִּי לָהֶם מֵת הוּא, אוֹ שֶׁלֹּא יָדְעוּ הֵם בָּזֶה כְּלָל. וְעִנְיַן הַמִּדְרָשׁ הַזֶּה, כִּי נַפְשׁוֹת הַצַּדִּיקִים צְרוּרוֹת בִּצְרוֹר הַחַיִּים, וְזוֹ תְּחוֹפֵף עָלָיו כָּל הַיּוֹם, לוֹבֶשֶׁת לְבוּשָׁה הַשֵּׁנִי, שֶׁלֹּא יִפְשְׁטֶנָּה עֲרוּמָה, כְּיַעֲקֹב, אוֹ תִּתְלַבֵּשׁ לְעִתִּים מְזֻמָּנוֹת. וְיוּבַן הָעִנְיָן הַזֶּה בְּמַסֶּכֶת שַׁבָּת (שבת קנ"ב) וּבְמַסֶּכֶת כְּתֻבּוֹת (קג.):

וְנִשְׁלַם סֵפֶר בְּרֵאשִׁית בְּסִפּוּר דִּבְרֵי הָאָבוֹת. לְהַגִּיד רִאשׁוֹנוֹת וַחֲדָשׁוֹת בְּטֶרֶם תִּצְמַחְנָה בַּלְּבָבוֹת. וּלְיוֹצֵר כָּל רֵאשִׁית רוֹכֵב עֲרָבוֹת. תְּהִלּוֹת רַבּוֹת וְהוֹדָאוֹת לִרְבָבוֹת. וְלוֹ נִתְכְּנוּ עֲלִילוֹת וְסִבּוֹת. מְגַלֶּה עֲמֻקוֹת וְדֵעוֹת נִשְׂגָּבוֹת. וּמוֹצִיא לָאוֹר הַמַּחְשָׁבוֹת. הַמּוֹלִיךְ אוֹתִי בְּדֶרֶךְ צְדָקָה בְּתוֹךְ נְתִיבוֹת. הַגּוֹמֵל לַחַיָּבִים טוֹבוֹת.

ויאסוף רגליו - הכניסן במיטתו כי עד עתה היה יושב, כדכתיב: וישב על המטה. ויוצא אותם יוסף מעם ברכיו. להגיד כח חזקתו של יעקב, שנתן הקב"ה בו כח עד עת גויעה.

ויאסף רגליו אל המטה שמתחלה ישב עליה כמ״‎ש בתחלת הענין ורגליו על הארץ.

וַיְכַל יַעֲקֹב לְצַוּוֹת וְגוֹ׳. הָא לָמַדְתָּ שֶׁלֹּא עַל יַעֲקֹב נֶאֱמַר (קהלת ח:ח) ״וְאֵין שִׁלְטוֹן בְּיוֹם הַמָּוֶת״, שֶׁהָיָה הַדָּבָר בִּרְצוֹנוֹ וּבִרְשׁוּתוֹ עַד שֶׁכִּלָּה לְצַוּוֹת לְבָנָיו כִּרְצוֹנוֹ, וְאָז וַיֶּאֱסֹף רַגְלָיו וְגוֹ׳. וְהוּא מַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (תענית ה:) יַעֲקֹב אָבִינוּ לֹא מֵת, שֶׁאִלּוּ שָׁלַט בּוֹ הַמָּוֶת לֹא הָיְתָה לוֹ שְׁלִיטָה עַד עֵת יַחְפֹּץ לֶאֱסֹף רַגְלָיו, וְצֵא וּלְמַד מַה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּפֵרוּשׁ פָּסוּק (קהלת ח:ח) ״וְאֵין שִׁלְטוֹן״ שֶׁאֵין מִי שֶׁיִּתְלֶה אוּנְקְלוֹמָא וְכוּ׳: