יהודה אתה יודוך אחיך. לְפִי שֶׁהוֹכִיחַ אֶת הָרִאשׁוֹנִים בְּקִנְטוּרִים, הִתְחִיל יְהוּדָה נָסוֹג לַאֲחוֹרָיו, (שֶׁלֹּא יוֹכִיחֶנּוּ עַל מַעֲשֵׂה תָמָר) וּקְרָאוֹ יַעֲקֹב בְּדִבְרֵי רִצּוּי, יְהוּדָה לֹא אַתָּה כְמוֹתָם (בראשית רבה):
ידך בערף איביך. בִּימֵי דָּוִד - וְאֹיְבַי תַּתָּה לִּי עֹרֶף (שמואל ב כ"ב):
בני אביך. עַל שֵׁם שֶׁהָיוּ מִנָּשִׁים הַרְבֵּה, לֹא אָמַר בְּנֵי אִמֶּךָ כְּדֶרֶךְ שֶׁאָמַר יִצְחָק:
יְהוּדָה אַתְּ אוֹדֵיתָא וְלָא בְהֵיתְתָא בָּךְ יוֹדוּן אַחָיךְ יְדָךְ תִּתְקֵף עַל בַּעֲלֵי דְבָבָךְ יִתְבַּדְרוּן סַנְאָךְ יְהוֹן מְחַזְרִין קְדַּל קֳדָמָךְ וִיְהוֹן מְקַדְמִין לְמִשְׁאַל בִּשְׁלָמָךְ בְּנֵי אָבוּךְ
יהודה אתה. כשמך וכן יודוך אחיך, וכאשר יראו כי ידך בערף אויביך ישתחוו לך בני אביך כמו למלך וכן מצאנו
יהודה אתה יודוך - המפרש ישבחוך אחיך שטות הוא בידו, אלא לפי שגינה את הראשונים ונטל מלכות מראובן ופיזר שמעון ולוי אמר ליהודה: אבל אתה - יתנו, לך אחיך - הוד מלכות כמו שמוכיח סוף הפסוק ישתחוו לך בני אביך. וכן: ונתת מהודך עליו, תן לו משירותך בחייך. וכן בדניאל: ולא נתנו עליו הוד מלכות. וכן בשלמה כתיב הוד מלכות: ויתן עליו הוד מלכות בדברי הימים.
יודוך - ימליכוך. כמו יהודוך, כדכתיב: כי על כן עמים יהודוך. וכן יושיעך ה' כמו יהושיע. ומ"מ אע"פ שנגזר יודוך מן הוד מלכות, אין הה"א עיקר אלא מגזרת חטופי פ"ה פעל של אות יו"ד הוא, כמו ישב יצא, שיאמר הוציא הושיב. וכן מן ירה בים הורה. ויורו המורים. וכן: איש לא הונה מגזרת לא תונו. וכן יאמר הודו לה'. יודו לה'. הוגה ורחם כלם עיקרם בראשם אות יו"ד ונופלת לפרקים ובאה אות וא"ו במקומה.
וישתחוו - שתמלוך עליהם.
בני אביך - לפי שמארבע אמהות היו אמר: בני אביך, אבל כשבירך יצחק את יעקב, כתיב: בני אמך.
יְהוּדָה אַתָּה. אַתָּה הוּא הָרָאוּי לַמַּלְכוּת בִּנְפֹל מִמֶּנּוּ הַקּוֹדְמִים לְךָ, כִּי לֹא נִמְצָא בְּךָ פְּגָם שֶׁיַּמְאִיסְךָ מִמֶּלֶךְ.
יוֹדוּךָ אַחֶיךָ. יְקַבְּלוּךָ לְמֶלֶךְ כִּי יוֹדוּךָ לְרָאוּי לִמְלוֹךְ:
יָדְךָ בְּעֹרֶף אוֹיְבֶיךָ. שֶׁיָּנוּסוּ מִפָּנֶיךָ, כְּעִנְיַן "וְנָתַתִּי אֶת כָּל אוֹיְבֶיךָ אֵלֶיךָ עֹרֶף" (שמות כג:כז).
וְיִשְׁתַּחֲווּ לְךָ בְּנֵי אָבִיךָ. תִּמְלוֹךְ עַל כָּל בְּנֵי אָבִיךָ, אֲבָל לֹא עַל הָאֻמּוֹת עַד כִּי יָבֹא שִׁילֹה, כִּי אָז לֹא עַל בְּנֵי אָבִיךָ בִּלְבַד:
יהודה אתה יודוך אחיך לשון נופל על הלשון כלומר ישבחוך ויכבדוך וכאשר יראו שידך בערף איבך אז ישתחוו לך כמו למלך. [ידך בערף איבך תמיד ידו תהיה בעורף אויביו].
יְהוּדָה אַתָּה יוֹדוּךָ אַחֶיךָ. לְפִי שֶׁאַתָּה יְהוּדָה הוֹדֵיתָ בְּמַעֲשֵׂה תָּמָר כְּהוֹרָאַת שֵׁם יְהוּדָה, עַל כֵּן מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה יוֹדוּךָ אַחֶיךָ, יוֹדוּ לְךָ עַל הַמְּלוּכָה וְלֹא יֵבוֹשׁוּ, כְּשֵׁם שֶׁאַתָּה הָיִיתָ מוֹדֶה וְלֹא בּוֹשׁ מִלְּהוֹדוֹת עַל הָאֱמֶת, כָּךְ אַחֶיךָ לֹא יֵבוֹשׁוּ כִּי יוֹדוּ עַל הָאֱמֶת שֶׁלְּךָ לְבַד יָאֲתָה הַמְּלוּכָה. כִּי מָצִינוּ כְּשֶׁהֻמְלַךְ דָּוִד כְּתִיב (שמואל ב ה, א) ״וַיֹּאמְרוּ כָּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל וְגוֹ׳ הִנְנוּ עַצְמְךָ וּבְשָׂרְךָ וְגוֹ׳ אַתָּה הַמּוֹצִיא וְהַמֵּבִיא בְּיִשְׂרָאֵל״ כוּ׳. וְהַבֵּט יָמִין וּרְאֵה כִּי בִּשְׁלֹשָׁה הִזְכִּיר בִּרְכוֹתָם מֵעֵין שְׁמָם: יְהוּדָה, גָּד, וְדָן. יְהוּדָה עַל שֵׁם ״יוֹדוּךָ אַחֶיךָ״, דָּן עַל שֵׁם ״יָדִין עַמּוֹ״, גָּד עַל שֵׁם ״גְּדוּד יְגוּדֶנּוּ״. וּשְׁלָשְׁתָּן נִמְשְׁלוּ לְאַרְיֵה: יְהוּדָה ״גּוּר אַרְיֵה״, וּמֹשֶׁה אָמַר ״דָּן גּוּר אַרְיֵה״, וּלְגָד אָמַר ״בָּרוּךְ מַרְחִיב גָּד כְּלָבִיא שָׁכֵן״. לְפִי שֶׁשְּׁלָשְׁתָּן נִלְחֲמוּ מִלְחֲמוֹת ה׳, וְכֵן יְהוּדָה ״יָדְךָ בְּעֹרֶף אֹיְבֶיךָ״, וְדָן ״יָדִין עַמּוֹ״ - פֵּרֵשׁ הָרַמְבַּ״ן יִנְקֹם נִקְמַת עַמּוֹ, וְגָד שֶׁנֶּאֱמַר ״וְטָרַף זְרוֹעַ אַף קָדְקֹד״. וְנִרְמְזוּ שְׁלָשְׁתָּן בַּפָּסוּק ״וְהוּא יָגֻד עָקֵב״ - יָגֻד רָאשֵׁי תֵּבוֹת יְהוּדָה גָּד דָּן, כִּי יָגֻד עִנְיָנוֹ לְשׁוֹן כְּרִיתָה מִלְּשׁוֹן ״גֹּדּוּ אִילָנָא״ (דניאל ד, יא), כִּי שְׁלָשְׁתָּן יַכְרִיתוּ הָאוֹיְבִים וְלֹא בִּגְבוּרַת אִישׁ כִּי אִם בְּעֵזֶר אֱלֹהִי. כִּי כְּמוֹ שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אֵינוֹ נִלְחָם כִּי אִם בִּשְׁמוֹ יִתְבָּרַךְ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שמות טו, ג) ״ה׳ אִישׁ מִלְחָמָה ה׳ שְׁמוֹ״, כָּךְ אֵלּוּ אֵין מִלְחַמְתָּם בִּכְלֵי זַיִן. וְכֵן פֵּרֵשׁ רַבֵּינוּ בְּחַיֵי שֶׁבְּפָרָשַׁת יְהוּדָה תִּמְצָא כָּל הָאוֹתִיּוֹת אָלֶ״ף בֵּי״ת חוּץ מִן זַיִ״ן לְהוֹרוֹת שֶׁאֵין מִלְחַמְתָּם בִּכְלֵי זַיִן כִּי אִם בְּשֵׁם ה׳. וְכֵן שָׁלֹשׁ אֵלּוּ נִלְחֲמוּ בִּשְׁמָם, כִּי כַּאֲשֶׁר שָׁמְעוּ הָאֻמּוֹת אֶת שֵׁמַע שְׁמָם וְהוֹרָאַת שְׁמוֹתָם מִיָּד תִּפּוֹל עֲלֵיהֶם אֵימָתָה וָפַחַד. כִּי שֵׁם יְהוּדָה מוֹרֶה שֶׁהַכֹּל יוֹדוּ לוֹ כִּי אֵלָיו יָאֲתָה הָרוֹמְמוּת, וְדָן יָדִין וְיִנְקֹם נִקְמַת עַמּוֹ, וְגָד לְשׁוֹן כְּרִיתָה. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר: לְפִי שֶׁיְּהוּדָה אַתָּה יוֹדוּךָ אַחֶיךָ, וְשִׁמְךָ יִגְרֹם לְךָ שֶׁיָּדְךָ בְּעֹרֶף אֹיְבֶיךָ.
גּוּר אַרְיֵה יְהוּדָה. אַף עַל פִּי שֶׁנִּמְשַׁל לְאַרְיֵה שֶׁדַּרְכּוֹ לִטְרֹף טֶרֶף, מִכָּל מָקוֹם ״מִטֶּרֶף בְּנִי עָלִיתָ״ - לֹא הִסְכַּמְתָּ בְּטָרֹף טֹרַף יוֹסֵף, אֶלָּא עָלִיתָ, נִסְתַּלַּקְתָּ מֵעַל אַחֶיךָ, שֶׁכֵּן נֶאֱמַר (בראשית לח א) ״וַיֵּרֶד יְהוּדָה מֵאֵת אֶחָיו״. רָצָה לוֹמַר: נִסְתַּלֵּק מֵהֶם, כִּי לֹא רָצָה לִהְיוֹת אִתָּם בַּחֲבוּרָתָם. אוֹ ״עָלִיתָ״ לְשׁוֹן מַעֲלָה, שֶׁמִּצַּד ״טֶרֶף בְּנִי״ שֶׁלֹּא הָיָה לְךָ חֵלֶק בּוֹ, עָלִיתָ לְמַעֲלָה זוֹ.
לֹא יָסוּר שֵׁבֶט מִיהוּדָה. רַבּוּ הַדֵּעוֹת בְּפֵרוּשׁ פָּסוּק זֶה, וְהַמְעַיֵּן יִבְחַר בְּפֵירוּשׁ מַהֲרִי״א, כִּי הוּא קִבֵּץ כָּל הַדֵּעוֹת וְכָל מַה שֶּׁדִּבְּרוּ בּוֹ רֹב הַמְפָרְשִׁים. עַל כֵּן מָשַׁכְתִּי יָדִי מִלְּהַעֲלוֹת זִכְרוֹנָם עַל סֵפֶר, כִּי יַאֲרִיךְ הַסִּפּוּר.
יְהוּדָה אַתָּה וְגוֹ׳ - צָרִיךְ לָדַעַת לָמָּה הֻצְרַךְ לוֹמַר אַתָּה, כֵּיוָן שֶׁעִמּוֹ הָיָה מְדַבֵּר, וּמַה בָּא לְמַעֵט? עוֹד, לָמָּה לֹא אָמַר ״וְיָדְךָ״ וְגוֹ׳ וְ״יִשְׁתַּחֲווּ״ וְגוֹ׳, כֵּיוָן שֶׁהֵם דְּבָרִים נוֹסָפִים?
וְנִרְאֶה שֶׁכַּוָּנַת הַכָּתוּב הוּא עַל זֶה הַדֶּרֶךְ: אַתָּה יוֹדוּךָ פֵּרוּשׁ, אֵין הַשְּׂרָרָה מַתְחֶלֶת לֶעָתִיד כְּדֶרֶךְ שְׁאָר בְּרָכוֹת הָאֲמוּרִים לִשְׁאָר הָאַחִים שֶׁהֵם לִזְמַנִּים רְחוֹקִים לִכְשֶׁיִּכָּנְסוּ לָאָרֶץ, אֶלָּא אַתָּה בְּעַצְמְךָ יוֹדוּךָ אַחֶיךָ, וְכֵן הוּא אוֹמֵר בְּדִבְרֵי הַיָּמִים (דברי הימים א ה:ב) ״יְהוּדָה גָּבַר בְּאֶחָיו״, וּכְשֶׁיָּבֹא זְמַן שֶׁיָּדְךָ בְּעֹרֶף אוֹיְבֶיךָ וְתִתְגַּבֵּר עַל הָאוֹיְבִים, אֲזַי יִשְׁתַּחֲווּ לְךָ וְגוֹ׳ וְיַמְלִיכוּךָ עֲלֵיהֶם, וְזֶה הָיָה בִּימֵי שָׁאוּל כְּשֶׁעָשָׂה דָּוִד הַנִּצָּחוֹן הַגָּדוֹל בְּעֹרֶף אוֹיְבָיו הִמְלִיכוּהוּ יִשְׂרָאֵל עֲלֵיהֶם: