בְּרֵאשִׁית ה׳ · א׳

זֶ֣ה סֵ֔פֶר תּוֹלְדֹ֖ת אָדָ֑ם בְּי֗וֹם בְּרֹ֤א אֱלֹהִים֙ אָדָ֔ם בִּדְמ֥וּת אֱלֹהִ֖ים עָשָׂ֥ה אֹתֽוֹ׃

טקסט הפסוק: מקרא על פי המסורה (ויקיטקסט), רישיון CC BY-SA 3.0

במילים פשוטות

פסוק זה פותח את רשימת הדורות מאדם ואילך. רש״י מסביר שזוהי ספירת תולדותיו של אדם, כלומר תיעוד הבנים ובני הבנים שהוליד. אבן עזרא מבאר שאדם עצמו לא נולד מאב ואם, אלא נעשה ״בדמות אלהים״ - נברא ישירות בידי הקדוש ברוך הוא. הרמב״ן מוסיף לפי דעתו שהמילה ״ספר״, שאינה מופיעה בשאר רשימות התולדות שבתורה, רומזת לכל התורה כולה, שהיא כולה ״ספר תולדות אדם״. הספורנו מבין שהכתוב מספר את קורות המין האנושי, ושברא את האדם כבעל בחירה. חזקוני מסביר שאחרי שנולד שת, שממנו הושתת העולם, חזרה התורה לתאר את יצירת אדם, שהיה הראשון וממנו נמשכו כל הדורות.
מבוסס על רש״י, אבן עזרא, רמב״ן, ספורנו, חזקוני · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

זה ספר תולדות אדם. זוֹ הִיא סְפִירַת תּוֹלְדוֹת אָדָם, וּמִדְרְשֵׁי אַגָּדָה יֵשׁ רַבִּים:

ביום ברא וגו'. מַגִּיד שֶׁבַּיּוֹם שֶׁנִּבְרָא הוֹלִיד:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

דֵּין סְפַר תּוּלְדַת אָדָם בְּיוֹמָא דִּבְרָא יְיָ אָדָם בִּדְמוּת אֱלֹהִים עָבַד יָתֵהּ

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

זה ספר תולדות אדם. הבנים ובני בנים שהוליד, רק הוא לא הולידוהו אב ואם, רק בדמות אלהים נעשה

מקור: ספריא · נחלת הכלל

רמב״ן

רבי משה בן נחמן · ספרד, המאה ה־13

זֶה סֵפֶר תּוֹלְדֹת אָדָם הַבָּנִים אֲשֶׁר יַזְכִּיר בַּפָּרָשָׁה. וּלְפִי דַּעְתִּי יִרְמֹז לְכָל הַתּוֹרָה, כִּי כָל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ סֵפֶר תּוֹלְדוֹת אָדָם, עַל כֵּן אָמַר בְּכָאן "סֵפֶר" וְלֹא אָמַר "וְאֵלֶּה תּוֹלְדוֹת אָדָם" כַּאֲשֶׁר יֹאמַר בִּשְׁאָר מְקוֹמוֹת (בראשית כ"ה:י"ב) "וְאֵלֶּה תּוֹלְדוֹת יִשְׁמָעֵאל", "וְאֵלֶּה תּוֹלְדוֹת יִצְחָק (שם יט)" וְכֵן כֻּלָּן. וְטַעַם "בְּיוֹם בְּרֹא אֱלֹהִים אָדָם" נִמְשָׁךְ לְפָנָיו, כִּי יַתְחִיל בְּאָדָם עַצְמוֹ, יַזְכִּיר בּוֹ שֶׁנִּבְרָא מֵאַיִן, וּלְכָךְ אָמַר בְּיוֹם בְּרֹא אֱלֹהִים מֵאַיִן הָאָדָם הַזֶּה הַנִּזְכָּר, בִּדְמוּת אֱלֹהִים עֲשָׂאוֹ, יְפָרֵשׁ שֶׁהוּא מַעֲשֵׂה אֱלֹהִים וּבִדְמוּת אֱלֹהִים. וְהִזְכִּיר כִּי כַּאֲשֶׁר בָּרָא אוֹתוֹ מֵאַיִן כֵּן בָּרָא אֶת אִשְׁתּוֹ, וְאָמַר:

מקור: ספריא · CC BY

ספורנו

רבי עובדיה ספורנו · איטליה, המאה ה־16

זֶה סֵפֶר תּוֹלְדוֹת אָדָם. זֶה סִפּוּר תּוֹלְדוֹת וְקוֹרוֹת הַמִּין הָאֱנוֹשִׁי:

בִּדְמוּת אֱלֹהִים עָשָׂה אוֹתוֹ. בַּעַל בְּחִירָה, לְפִיכָךְ כְּשֶׁהִכְעִיסוּ דּוֹרוֹתָיו לִפְנֵי הָאֵל יִתְבָּרַךְ נֶעֶנְשׁוּ.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

חזקוני

רבי חזקיה בן מנוח · צרפת, המאה ה־13

זה ספר תולדת אדם אחר שנולד שת שממנו הושתת העולם חזר לו לכתוב יצירתו של אדם לפי שהוא היה ראשון ואחריו כל תולדותיו מדור לדור.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

כלי יקר

רבי שלמה אפרים מלונצ׳יץ · המאה ה־16

זֶה סֵפֶר תּוֹלְדוֹת אָדָם. הָרַמְבַּ״ן פֵּרֵשׁ שֶׁחוֹזֵר לְכָל הַתּוֹרָה, כִּי כֻּלָּהּ סֵפֶר תּוֹלְדוֹת אָדָם. וְרַבֵּינוּ בְּחַיֵּי פֵּרֵשׁ שֶׁהַסֵּפֶר, דְּהַיְנוּ הַחָכְמָה, עִקַּר תּוֹלְדוֹת הָאָדָם. וְלִי נִרְאֶה שֶׁסֵּפֶר זֶה קָאֵי עַל מַה שֶּׁנֶּאֱמַר ״בְּיוֹם בְּרוֹא אֱלֹהִים אָדָם בִּדְמוּת אֱלֹהִים עָשָׂה אוֹתוֹ״, כִּי בְּיוֹם שֶׁנִּבְרָא אָדָם הָרִאשׁוֹן הָיָה שָׁלֵם בַּיְּצִירָה בְּכָל הַמַּעֲלוֹת הָאֱנוֹשִׁיּוֹת וְהָיָה מְשֻׁלָּל מִכָּל מוּם וְחִסָּרוֹן. כְּאוּמָן הַכּוֹתֵב עַל סֵפֶר כָּל הַדְּבָרִים שֶׁהוּא צָרִיךְ לִמְלַאכְתּוֹ, כָּךְ כָּתַב הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל סֵפֶר כָּל הַמַּעֲלוֹת שֶׁהָיוּ בָּאָדָם עַד אֲשֶׁר מִצִּדָּם הָיָה בִּדְמוּת אֱלֹהִים, כְּדֵי לִלְמֹד לַדּוֹרוֹת אֵיךְ בְּחֶטְאָם גָּמְלוּ רָעָה לְנַפְשָׁם שֶׁהָיוּ כָּל הַדּוֹרוֹת הָלוֹךְ וְחָסוֹר מִן אוֹתָן הַשְּׁלֵמוּיוֹת. כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהלים קלט:טז) ״גָּלְמִי רָאוּ עֵינֶיךָ וְעַל סִפְרְךָ כֻּלָּם יִכָּתֵבוּ יָמִים יֻצָּרוּ וְלֹא אֶחָד בָּהֶם״. וּפָסוּק זֶה דָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סנהדרין לח:) עַל יְצִירָתוֹ שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן, וּלְפִי דַּרְכָּם אוֹמֵר אֲנִי שֶׁכָּךְ פֵּרוּשׁוֹ: ״גָּלְמִי רָאוּ עֵינֶיךָ״ - שֶׁהָיָה נִרְאֶה טוֹב בְּעֵינֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, ״וְעַל סִפְרְךָ כֻּלָּם יִכָּתֵבוּ״ - זֶה סֵפֶר תּוֹלְדוֹת אָדָם אֲשֶׁר עָלָיו כְּתוּבִים כָּל הַמַּעֲלוֹת הָאֱנוֹשִׁיּוֹת אֲשֶׁר כְּלָלָם הַכָּתוּב בְּאָמְרוֹ ״בִּדְמוּת אֱלֹהִים בָּרָא אוֹתוֹ״. אָמְנָם ״יָמִים יֻצָּרוּ וְלֹא אֶחָד בָּהֶם״ - שֶׁיָּבוֹאוּ הַיָּמִים אֲשֶׁר לֹא יִהְיֶה בַּנּוֹלָדִים אֲפִלּוּ אֶחָד מִכָּל הַמַּעֲלוֹת הָהֵם, כִּי יֵלְכוּ הָלוֹךְ וְחָסוֹר מִן אוֹתוֹ שְׁלֵמוּת. לְפִיכָךְ ״מַה יָּקְרוּ רֵעֶיךָ אֵל״ - אוֹתָן שֶׁהֵם רֵעִים לַמָּקוֹם בָּרוּךְ הוּא וְהֵמָּה בִּדְמוּת אֱלֹהִים, יְקָרִים הֵמָּה בְּעֵינַי כִּי אֵינָן בַּנִּמְצָא.

דָּבָר אַחֵר, שֶׁיֹּאמַר כָּל זֶה עַל הַבְּחִירָה הָאֱנוֹשִׁית, כִּי ״הַכֹּל בִּידֵי שָׁמַיִם חוּץ מִיִּרְאַת שָׁמַיִם״, וְכֻלָּם מַעֲשֵׂה הָאָדָם שֶׁנִּקְרְאוּ תּוֹלָדוֹת וְקוֹרוֹת, דּוֹמֶה כְּאִלּוּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מוֹלִידָן כִּי הַכֹּל מֵאִתּוֹ יִתְבָּרַךְ: הַחָכְמָה וְהָעֹשֶׁר וְהַגְּבוּרָה וְאֹרֶךְ יָמִים. אָמְנָם ״זֶה סֵפֶר״, דְּהַיְנוּ הַמַּעֲשִׂים טוֹבִים אֲשֶׁר מְקוֹרָם מִתּוֹךְ הַסֵּפֶר, הֵם תּוֹלְדוֹת אָדָם מִתְיַחֲסִים אַחַר הָאָדָם וְאֵין לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חֵלֶק בָּהֶם, כִּי מָסַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כָּל מַעֲשֵׂה הָאָדָם בְּיָדוֹ, וְלֹא ה׳ פָּעַל כָּל זֹאת, וְנַעֲשָׂה הָאָדָם בַּעַל בְּחִירָה ״בְּיוֹם בְּרֹא אֱלֹהִים אָדָם בִּדְמוּת אֱלֹהִים עָשָׂה אֹתוֹ״, מַה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שַׁלִּיט עַל כָּל מַעֲשָׂיו, כָּךְ הָאָדָם שַׁלִּיט בְּכָל מַעֲשָׂיו, וּמִזֶּה הַצַּד הוּא בִּדְמוּת אֱלֹהִים. וְזֶה שֶׁאָמַר ״גָּלְמִי רָאוּ עֵינֶיךָ וְעַל סִפְרְךָ כֻּלָּם יִכָּתֵבוּ״ (תהלים קלט:טז), כְּאָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּמַסֶּכֶת נִדָּה (טז:) שֶׁמְּבִיאִין הַטִּפָּה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְאוֹמְרִים אִם זֶה הַנּוֹלָד חָכָם יִהְיֶה אוֹ טִפֵּשׁ, חַלָּשׁ אוֹ גִּבּוֹר, עָשִׁיר אוֹ עָנִי, וְאִלּוּ צַדִּיק וְרָשָׁע לֹא קָאָמַר, לְפִי שֶׁהַכֹּל בִּידֵי שָׁמַיִם חוּץ מִיִּרְאַת שָׁמַיִם. זֶה שֶׁאָמַר ״גָּלְמִי רָאוּ עֵינֶיךָ״, שֶׁקֹּדֶם יְצִירָתִי רָאָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַה תְּהֵא בְּגָלְמִי כְּשֶׁמַּעֲמִידִים הַטִּפָּה לְפָנָיו, ״וְעַל סִפְרְךָ כֻּלָּם יִכָּתֵבוּ״, שֶׁכּוֹתְבִין עַל סֵפֶר כָּל עִנְיָנָיו אִם יִהְיֶה גִבּוֹר אוֹ חַלָּשׁ וְכוּ׳, וַאֲפִלּוּ ״יָמִים יֻצָּרוּ״, קוֹצְבִים לוֹ כַּמָּה יִחְיֶה. אָמְנָם ״וְלֹא אֶחָד בָּהֶם״, כִּי חָסֵר בַּסֵּפֶר זֶה אֶחָד מִן הַשְּׁלֵמוּת, דְּאִלּוּ צַדִּיק וְרָשָׁע לֹא קָאָמַר, עַל כֵּן לֹא נִכְתַּב עַל סֵפֶר שֶׁכּוֹתְבִין עָלָיו מַה יִּהְיֶה מִשְׁפַּט הַיֶּלֶד וּמַעֲשֵׂהוּ. לְפִיכָךְ ״מַה יָּקְרוּ רֵעֶיךָ אֵל״, שֶׁנַּעֲשׂוּ בִּדְמוּת אֱלֹהִים שַׁלִּיטִים עַל כָּל מַעֲשֵׂיהֶם, וְכָאָמוּר.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אור החיים

רבי חיים בן עטר · המאה ה־18

זֶה סֵפֶר וְגוֹ׳. צָרִיךְ לָדַעַת כַּוָּנַת אָמְרוֹ ״זֶה סֵפֶר״, מָה הַסִּפּוּר הַלָּז. עוֹד אָמְרוֹ בְּיוֹם בְּרֹא וְגוֹ׳ בִּדְמוּת, שֶׁנִּרְאֶה כִּי בְּיוֹם בְּרֹא הָיָה בִּדְמוּת וְלֹא אַחֲרֵי כֵן. עוֹד, אַחַר שֶׁכְּבָר הוֹדִיעַ דָּבָר זֶה בְּיוֹם הַבְּרִיאָה לָמָּה חָזַר פַּעַם ב׳ עַל הַדָּבָר. עוֹד, לָמָּה הֻצְרַךְ לוֹמַר פַּעַם ב׳ עוֹד ״זָכָר וּנְקֵבָה״ וְגוֹ׳, וְעוֹד לָמָּה חָזַר לוֹמַר פַּעַם ב׳ ״בְּיוֹם הִבָּרְאָם״.

אָכֵן כַּוָּנַת הַכְּתוּבִים לִשְׁמֹר דֶּרֶךְ ה׳, כִּי כָּל אָרְחוֹתָיו חַיִּים עַד הָעוֹלָם. וְהִנֵּה בְּבוֹא אֱלֹהִים לְסַדֵּר שְׁנֵי עוֹלָם אֲשֶׁר נִסְדְּרוּ בַּדּוֹרוֹת לְכַמָּה סִבּוֹת נִגְלוֹת וְנִסְתָּרוֹת, וְהֻצְרַךְ לְהַזְכִּיר מִיתַת אָדָם וְיוֹצְאֵי חֲלָצָיו, הִקְדִּים לְהָסִיר טַעֲנַת טוֹעֵן כְּנֶגְדּוֹ יִתְבָּרַךְ: אֵיךְ יִמְאַס יְגִיעַ כַּפָּיו? כִּבְיָכוֹל, יֵשׁ יוֹצֵר אֲשֶׁר יִשְׁבֹּר כֵּלָיו? יֵשׁ בּוֹנֶה סוֹתֵר בִּנְיָנָיו? יֵשׁ טוֹרֵחַ וּמַפְסִיד טִרְחָתוֹ? וְיוֹתֵר תִּגְדַּל הַתְּמִיהָה בְּהַגְדִּיל עֵרֶךְ הַהוֹוֶה וְנִפְסָד, וְלָמָּה יַעֲשֶׂה כָּכָה? הוּא הַיּוֹצֵר, הוּא הַבּוֹרֵא, הוּא הַבּוֹנֶה עוֹלָמוֹ לְצֹרֶךְ הָאָדָם וְיִשְׁבְּרֶנּוּ בְּפֶתַע, וְנִמְצָא חֶמְדַּת הַכֹּל מֻפְסֶדֶת וְאֵין הֶפְסֵד נוֹגֵעַ אֶלָּא לִבְעָלֶיהָ. אֲשֶׁר עַל כֵּן קֹדֶם שֶׁיֹּאמַר הַכָּתוּב מִיתַת אָדָם, קָדַם וְאָמַר כִּי לֹא מֵה׳ הָיָה הַדָּבָר לְהָמִית דּוֹר חֶמְדַּת הַבְּרִיאָה, אֶלָּא הוּא הַסּוֹבֵב לְעַצְמוֹ לָמוּת. וְהוּא אָמְרוֹ זֶה סֵפֶר תּוֹלְדוֹת, פֵּרוּשׁ אֲשֶׁר הוֹלִיד אָדָם בְּאֶמְצָעוּת מַעֲשָׂיו, כִּי תּוֹלְדוֹת יֵאָמֵר עַל הַבָּנִים וְעַל הַמַּעֲשִׂים כְּדֶרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (תנחומא, נח) בְּפָרָשַׁת ״אֵלֶּה תּוֹלְדוֹת נֹחַ״ וְדָרְשׁוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: עִקַּר תּוֹלָדוֹת שֶׁל צַדִּיקִים מִצְווֹת וּמַעֲשִׂים טוֹבִים. הִנֵּה שֶׁיֹּאמַר עַל אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה הָאָדָם בְּהַנְהָגוֹתָיו לְשׁוֹן תּוֹלָדוֹת, גַּם כָּאן יַגִּיד תּוֹלְדוֹתָיו שֶׁל אָדָם כִּי מִמֶּנּוּ יָצְאוּ הַדְּבָרִים הֵפֶךְ חֵפֶץ ה׳, כִּי ה׳ חָפַץ בְּיוֹם שֶׁבְּרָאָם לִהְיוֹת בִּדְמוּת אֱלֹהִים. וְהוּא אָמְרוֹ: בְּיוֹם בְּרֹא אָדָם בִּדְמוּת אֱלֹהִים עָשָׂה אֹתוֹ, פֵּרוּשׁ תִּקְּנוֹ לִחְיוֹת תָּמִיד, עַל דֶּרֶךְ אָמְרוֹ (תהילים פ״ב:ז׳): ״אֲנִי אָמַרְתִּי אֱלֹהִים אַתֶּם וְגוֹ׳ אָכֵן כְּאָדָם תְּמוּתוּן״, הֲרֵי זֶה מַגִּיד כִּי בְּאָמְרוֹ אֱלֹהִים - חַיִּים עַד הָעוֹלָם. וְאָמְרוֹ זָכָר וּנְקֵבָה בְּרָאָם יַגִּיד כִּי מַה שֶׁאָמַר ״בִּדְמוּת אֱלֹהִים״ וְגוֹ׳ הָיְתָה גַּם הַנְּקֵבָה בְּגֶדֶר זֶה. גַּם נִתְכַּוֵּן לוֹמַר שֶׁהֲגַם שֶׁבְּרָאָם בִּדְמוּת אֱלֹהִים לִחְיוֹת לְעוֹלָם, אַף עַל פִּי כֵן בְּרָאָם זָכָר וּנְקֵבָה לִפְרוֹת וְלִרְבּוֹת.

וְאָמַר עוֹד וַיְבָרֶךְ וְגוֹ׳ וַיִּקְרָא שְׁמָם אָדָם, שֶׁהוּא שֵׁם הַמְעֻלֶּה, כִּי הִגְדִּיל ה׳ חַסְדּוֹ עִמָּהֶם בְּכָל בְּחִינַת הַמַּעֲלוֹת. וְגָמַר אֹמֶר בְּיוֹם הִבָּרְאָם, שֶׁכָּל הַמַּעֲלוֹת הָיוּ בְּיוֹם הַבְּרִיאָה, אֲבָל לֹא עָמַד הַדָּבָר כֵּן בֵּין בִּבְחִינַת הָאָדָם בֵּין בִּבְחִינַת הָאִשָּׁה כַּמּוּבָן מֵהַמְּאוֹרָע. וְאַחַר שֶׁהוֹדִיעַ מַה שֶׁמִּמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ, כָּתַב ״וַיְחִי אָדָם״ וְגוֹ׳ ״וַיָּמֹת״, וְהַדָּבָר מוּבָן כִּי לֹא מֵאֵת ה׳ הָיְתָה זֹאת וְלֹא חִבֵּל מַעֲשֵׂה יָדָיו, אֶלָּא הוּא הַסּוֹבֵב.

מקור: ספריא · נחלת הכלל