וַיְחִ֣י אָדָ֗ם שְׁלֹשִׁ֤ים וּמְאַת֙ שָׁנָ֔ה וַיּ֥וֹלֶד בִּדְמוּת֖וֹ כְּצַלְמ֑וֹ וַיִּקְרָ֥א אֶת־שְׁמ֖וֹ שֵֽׁת׃

שלשים ומאת שנה. עַד כָּאן פָּרַשׁ מִן הָאִשָּׁה (בראשית רבה):

וַחֲיָא אָדָם מְאָה וּתְלָתִין שְׁנִין וְאוֹלִיד בִּדְמוּתֵהּ דְּדָמֵי לֵהּ וּקְרָא יָת שְׁמֵהּ שֵׁת

ומה טעם להזכיר ויולד בדמותו כצלמו, שנתן בו השם כח תולדות להוציא דמותו עד שידמה מעשהו לעליון ולא הזכיר כן על קין והבל, גם לא הזכיר כמה שנים היה קין וכן כמה שנים היה כשהוליד בנו חנוך בעבור שנמחה שם הבל גם קין במבול והזכיר הריגת קין להראות צדקת השם, ואם האריך אפו הענישו בסוף כטעם ונקה לא ינקה (שמות לד ז):

וַיּוֹלֶד בִּדְמוּתוֹ כְּצַלְמוֹ יָדוּעַ כִּי כָל הַנּוֹלָדִים מִן הַחַיִּים יִהְיוּ בִּדְמוּת הַמּוֹלִידִים וּבְצַלְמָם, אֲבָל בַּעֲבוּר שֶׁנִּתְעַלָּה הָאָדָם בִּדְמוּתוֹ וְצַלְמוֹ, שֶׁאָמַר בּוֹ (בראשית ה':א') "בִּדְמוּת אֱלֹהִים עָשָׂה אֹתוֹ", פֵּרֵשׁ כָּאן שֶׁאַף תּוֹלְדוֹתָיו הָיוּ כֵן בְּאוֹתוֹ הַדְּמוּת הַמְּעֻלָּה. וְלֹא אָמַר זֶה בְּקַיִן וְהֶבֶל, כִּי לֹא רָצָה לְהַאֲרִיךְ בָּהֶם, אֲבָל פֵּרֵשׁ כֵּן בְּשֵׁת, שֶׁהָעוֹלָם הֻשְׁתַּת מִמֶּנּוּ, אוֹ מִפְּנֵי שֶׁהָאָדָם נִבְרָא בְּתַכְלִית שְׁלֵמוּת הַיְּצִירָה, הִגִּיד בְּשֵׁת כִּי הָיָה כָּמוֹהוּ בַּכֹּחַ וּבַיֹּפִי:

וַיּוֹלֶד בִּדְמוּתוֹ כְּצַלְמוֹ. שֶׁהָיָה צַדִּיק מִן הָרִאשׁוֹנִים, כִּי גַּם הֶבֶל לֹא הִקְרִיב עַד שֶׁקְּדָמוֹ קַיִן.

ויולד בדמותו כצלמו אבל כל שלשים ומאת שנה שהיה פרוש מאשתו והרוחות מתחממות ממנו לא הוליד בדמותו כצלמו רק רוחות.

וַיְחִי אָדָם וְגוֹ׳. עָשָׂה בִּימֵי חַיֵּיהֶם שְׁלֹשָׁה חֲלֻקּוֹת, כִּי הִזְכִּיר בְּכֻלָּם מִסְפַּר יְמֵי חַיֵּיהֶם קוֹדֶם שֶׁהוֹלִידוּ וְאַחַר כָּךְ כְּלָלָם יַחַד, וְהִזְכִּיר בְּכֻלָּם ״וַיָּמֹת״. וּבְפָרָשַׁת נֹחַ לֹא הִזְכִּיר כִּי אִם שְׁתֵּי חֲלֻקּוֹת וְלֹא הִזְכִּיר שָׁם וַיָּמֹת. לְפִי שֶׁמִּי שֶׁהוּא בְּלֹא בָּנִים קָרוּי מֵת בְּחַיָּיו, וְכֵן הָרְשָׁעִים שֶׁאֵינָן מוֹלִידִין תּוֹלְדוֹת מַעֲשִׂים טוֹבִים נִקְרְאוּ בְּחַיֵּיהֶם מֵתִים. עַל כֵּן הִזְכִּיר לְשׁוֹן וַיְחִי עַל מִסְפַּר הַיָּמִים שֶׁחָיוּ קוֹדֶם שֶׁהוֹלִידוּ, כִּי אַף עַל פִּי שֶׁהָיוּ עֲדַיִן בְּלֹא בָּנִים, מִכָּל מָקוֹם הָיוּ חַיֵּיהֶם חַיִּים מִצַּד שֶׁכָּל הַשַּׁלְשֶׁלֶת שֶׁהִזְכִּיר בְּפָרָשָׁה זוֹ וּבְפָרָשַׁת נֹחַ כֻּלָּם הָיוּ צַדִּיקִים - אָדָם, שֵׁת וְכוּ׳ וְכֵן כֻּלָּם. וְאַחַר שֶׁהוֹלִידוּ נִתְוַסֵּף לָהֶם חַיּוּת מִצַּד הַבָּנִים, עַל כֵּן הִזְכִּיר וַיְחִי עַל הַיָּמִים שֶׁחָיוּ אַחַר שֶׁהוֹלִידוּ, וְחָזַר וּכְלָלָם יַחַד לוֹמַר כֻּלָּם שָׁוִים לְטוֹבָה, כִּי קוֹדֶם הַמַּבּוּל לֹא נִמְצָא בָּהֶם חִסָּרוֹן רַק הַמָּוֶת הַזֶּה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (איוב כא:יא) ״יְשַׁלְּחוּ כַצֹּאן עֲוִילֵיהֶם״ וְגוֹ׳, וּכְתִיב (שָׁם) ״יְבַלּוּ בַטּוֹב יְמֵיהֶם״ וְגוֹ׳. וְעוֹד הִזְכִּיר בְּכֻלָּם ״וַיָּמֹת״ לְהוֹרוֹת שֶׁכֻּלָּם מֵתוּ עַל מִטָּתָם וְלֹא נִמְחוּ בַּמַּבּוּל. אֲבָל אַחַר הַמַּבּוּל נִשְׁתַּנָּה הָעוֹלָם וְלֹא הָיוּ כָּל יְמֵיהֶם שָׁוִים לְטוֹבָה, עַל כֵּן לֹא חָזַר וּכְלָלָם יַחַד, גַּם לֹא הִזְכִּיר ״וַיָּמֹת״ כִּי הָיוּ חֶסְרוֹנוֹת בְּכֻלָּם זוּלַת הַמָּוֶת. וְעוֹד שֶׁאַחַר הַמַּבּוּל אֵין צָרִיךְ לְהַזְכִּיר ״וַיָּמֹת״ כִּי פְּשִׁיטָא שֶׁמֵּתוּ וּמִי גֶבֶר יִחְיֶה וְלֹא יִרְאֶה מָוֶת. וְקָרוֹב בְּעֵינַי לוֹמַר שֶׁכָּל הַשַּׁלְשֶׁלֶת שֶׁהִזְכִּיר הָיוּ נְבִיאִים, כִּי מִי הִגִּיד לְלֶמֶךְ שֶׁבֵּן זֶה יְנַחֲמֵנוּ מִמַּעֲשֵׂינוּ וּמֵעִצְּבוֹן יָדֵינוּ, וְכֵן שֵׁם בֶּן נֹחַ, וְכָךְ חֲנוֹךְ וּמְתוּשֶׁלַח וְעֵבֶר, וְהֵם בִּנְיַן אָב עַל כֻּלָּם.

וַיּוֹלֶד בִּדְמוּתוֹ כְּצַלְמוֹ. פֵּרוּשׁ: לֶהֱיוֹת שֶׁקַּיִן וְהֶבֶל נוֹלְדוּ בְּתִגְבֹּרֶת בְּחִינַת הָרַע, קָרוֹב לְמַעֲשֵׂה הָרַע, וּבֵן זֶה הָיָה מְרֻחָק מִבְּחִינַת הָרַע, כִּי כְּבָר נִתְרוֹקֵן הַזִּהוּם, לָזֶה אָמַר בִּדְמוּתוֹ וְגוֹ׳. עוֹד לֶהֱיוֹת כִּי ב׳ הָרִאשׁוֹנִים מֵתוּ גַּם שְׁנֵיהֶם, הֶבֶל תֵּכֶף וּמִיָּד, קַיִן בַּאֲבוֹד דּוֹר הַמַּבּוּל, וּמִשֵּׁת הֻשְׁתַּת הָעוֹלָם. לָזֶה אָמַר בִּדְמוּתוֹ כְּצַלְמוֹ אָדָם שֶׁמִּמֶּנּוּ בִּנְיַן הָעוֹלָם, גַּם הוּא ג׳ לַבֶּטֶן הוּא הַקָּדוֹשׁ, וְצֵא וּלְמַד מִלֵּוִי (תנחומא, יתרו).