כֹּֽה־תֹאמְר֣וּ לְיוֹסֵ֗ף אָ֣נָּ֡א שָׂ֣א נָ֠א פֶּ֣שַׁע אַחֶ֤יךָ וְחַטָּאתָם֙ כִּי־רָעָ֣ה גְמָל֔וּךָ וְעַתָּה֙ שָׂ֣א נָ֔א לְפֶ֥שַׁע עַבְדֵ֖י אֱלֹהֵ֣י אָבִ֑יךָ וַיֵּ֥בְךְּ יוֹסֵ֖ף בְּדַבְּרָ֥ם אֵלָֽיו׃

שא נא לפשע עבדי אלהי אביך. אִם אָבִיךָ מֵת, אֱלֹהָיו קַיָּם, וְהֵם עֲבָדָיו:

כְּדֵין תֵּימְרוּן לְיוֹסֵף בְּבָעוּ שְׁבוֹק כְּעַן לְחוֹבָא אַחָיךְ וְלַחֲטָאֵהוֹן אֲרֵי בִישְׁתָא גְמָלוּךְ וּכְעַן שְׁבוֹק כְּעַן לְחוֹבָא עַבְדֵי אֱלָהָא דְאָבוּךְ וּבְכָא יוֹסֵף בְּמַלָלוּתְהוֹן עִמֵּהּ

אנא. לשון פיוס

וַיֵּבְךְּ יוֹסֵף. בְּהַזְכִּירָם אֶת אָבִיו וְאֶת חִבָּתוֹ שֶׁלֹּא חֲשָׁדוֹ:

ועתה שא נא מדברי המגידים.

שָׂא נָא פֶּשַׁע אַחֶיךָ וְחַטָּאתָם כִּי רָעָה גְמָלוּךָ. הָיָה לוֹ לוֹמַר ״שָׂא נָא פֶּשַׁע וְחַטַּאת אַחֶיךָ״, וְלָמָּה הִכְנִיס ״אַחֶיךָ״ בֵּין הַדְּבֵקִים? וּמַה נְתִינַת טַעַם הוּא שֶׁאָמַר ״כִּי רָעָה גְמָלוּךָ״? וְנִרְאֶה שֶׁהָיָה כָּאן פֶּשַׁע וְחַטָּאת. הַפֶּשַׁע הוּא שֶׁרָצוּ לְהָרְגוֹ בְּיָדַיִם, וְהוּא אֵינוֹ חַיָּב מִיתָה בִּידֵי אָדָם אֲפִלּוּ לְפִי דִּבְרֵיהֶם שֶׁחֲשָׁבוּהוּ לְמוֹצִיא דִּבָּה. הַחַטָּאת הוּא מַה שֶּׁמְּכָרוּהוּ לְעֶבֶד, וְיֵשׁ לָהֶם קְצָת הִתְנַצְּלוּת עַל זֶה לוֹמַר, לְפִי שֶׁהֵבִיא דִּבָּתָם לוֹמַר שֶׁקּוֹרְאִין לִבְנֵי הַשְּׁפָחוֹת ״עֲבָדִים״, עַל כֵּן גָּמְלוּ לוֹ כְּמוֹתוֹ לְמָכְרוֹ לְעֶבֶד. עַל כֵּן נֶאֱמַר ״שָׂא נָא לְפֶשַׁע אַחֶיךָ״, לְפִי שֶׁעַל הַפֶּשַׁע אֵין לָהֶם שׁוּם הִתְנַצְּלוּת, עַל כֵּן הֵם מְבַקְשִׁים מְחִילָה וְרַחֲמִים. אֲבָל ״וְחַטָּאתָם״, דִּין הוּא שֶׁתִּמְחוֹל ״כִּי רָעָה גְמָלוּךָ״, רָצָה לוֹמַר שֶׁיֵּשׁ לָהֶם קְצָת הִתְנַצְּלוּת שֶׁגָּמְלוּ לְךָ אוֹתָהּ הָרָעָה, דְּהַיְנוּ הַדִּבָּה רָעָה. וּבָזֶה מְיֻשָּׁב לָמָּה הִקְדִּים הַפֶּשַׁע לְחַטָּאת, כִּי אֵין זֶה דֶּרֶךְ הַמְבַקְשִׁים לְבַקֵּשׁ תְּחִלָּה עַל הַדָּבָר הַגָּדוֹל וְאַחַר כָּךְ עַל הַקָּטָן, אִיפְּכָא מִבָּעֵי לֵיהּ, וּלְהַנָּחָתֵנוּ הוּא מְיֻשָּׁב.