וַיֵּ֤שֶׁב יוֹסֵף֙ בְּמִצְרַ֔יִם ה֖וּא וּבֵ֣ית אָבִ֑יו וַיְחִ֣י יוֹסֵ֔ף מֵאָ֥ה וָעֶ֖שֶׂר שָׁנִֽים׃

יוסף ישב במצרים הוא ובית אביו, וחי מאה ועשׂר שנים. הפסוק פותח את חתימת ספר בראשית ומספר בפשטות על שנותיו האחרונות של יוסף. לאחר כל התלאות שעברו עליו - המכירה, העבדות, בית הסוהר והעלייה לגדולה - זכה יוסף לחיות בשלווה במצרים יחד עם משפחתו הגדולה, בית אביו יעקב. אורך ימיו, מאה ועשׂר שנים, מציין חיים מלאים וברוכים. הכתוב מדגיש שיוסף לא נשאר לבדו אלא ״הוא ובית אביו״, כלומר כל המשפחה המשיכה לשבת יחד תחת חסותו וכלכלתו, בקיום ההבטחה שהבטיח לאחיו לכלכל אותם ואת טפם.