וַיָּ֣מׇת יוֹסֵ֔ף בֶּן־מֵאָ֥ה וָעֶ֖שֶׂר שָׁנִ֑ים וַיַּחַנְט֣וּ אֹת֔וֹ וַיִּ֥ישֶׂם בָּאָר֖וֹן בְּמִצְרָֽיִם׃

וּמִית יוֹסֵף בַּר מְאָה וַעֲסַר שְׁנִין וַחֲנָטוּ יָתֵהּ וְשָׂמוּהִי בָאֳרוֹנָא בְּמִצְרָיִם

ויחנטו אותו. הרופאים:

ויישם בארון. שם אותו אחד, והנה השרש "ישם", על משקל "וייצר" (בראשית ב ז), ויאמר ר' יונה המדקדק כי החירק תחת שורק והוא רחוק בעיני

וטעם בארון בקמצות הבי"ת הוא שהכין לנפשו:

ויישם - כמו ויושם. וכן: וייקץ נח כמו ויוקץ. מן (ישב) (נ"א שוב) ויושב. מן יצא המוצאים. היא מוצאת. מן ירד והורד המשכן.

בארון - נקבר בארץ. כי עתידים היו להעלותו בארון. כששבת מהם אף וחרון. ועברו ירדן. בשמחה ורון. חבצלת השרון. ונחסל ויחי. אשפוך את שיחי. להודי ושבחי. לאמץ את כחי. השב נדחי. ואם אבד נצחי. מבטן גוחי. ירח ניחוחי. מבור רק שלחי. דברים עד תומם. הספר נחסל. מפי רב דמם. עד כי הוא סלסל. לוחות המרומם. איש עניו פסל. ובראש אלה שמות. יסוד החכמות. לאוילים ראמות. את צור ראש אומות. ילביש מאמות. לו שארית חמות. יבנה הנשמות. חרושות כשדמות. יהיה מערמות. עפר החומות. ואבנים שלימות. כולם מתאימות. כפרת אשמות. נפשות העגומות. יבנה בחומות. בהר ממקומות. ולא יעלו במות חלבי הבהמות.

וַיַּחַנְטוּ אוֹתוֹ וַיִּישֶׂם בָּאָרוֹן. בְּאוֹתוֹ הָאָרוֹן שֶׁהָיְתָה הַחֲנִיטָה בּוֹ הִנִּיחוּ עַצְמוֹתָיו, וְלֹא קְבָרוּהוּ בַּקַּרְקַע, וּבָזֶה נוֹדַע הָאָרוֹן לְדוֹרוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר "וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת עַצְמוֹת יוֹסֵף" (שמות יג:יט). חסלת פרשת ויחי. סליק ספר בראשית בעזר העושה כל בימים ששת.

ויישם בארון אבל לא נקבר שהרי עתידין היו להעלותו.

ויישם כמו ויושם על משקל על בשר אדם לא יוסך.

בארון הב׳‎ בקמץ ללמדך שבחייו בחרוהו לו והכינוהו. בכל שאר האבות לא נזכר הארון. שלימא סדרא דפרשת ויחי נשלם ספר בראשית בעזרת השם.