וַיֹּ֨אמֶר אֱלֹהִ֜ים לְנֹ֗חַ קֵ֤ץ כׇּל־בָּשָׂר֙ בָּ֣א לְפָנַ֔י כִּֽי־מָלְאָ֥ה הָאָ֛רֶץ חָמָ֖ס מִפְּנֵיהֶ֑ם וְהִנְנִ֥י מַשְׁחִיתָ֖ם אֶת־הָאָֽרֶץ׃

קץ כל בשר. כָּל מָקוֹם שֶׁאַתָּה מוֹצֵא זְנוּת וַעֲ"זָ אַנְדְּרוֹלוֹמוּסְיָא בָּאָה לְעוֹלָם וְהוֹרֶגֶת טוֹבִים וְרָעִים.

כי מלאה הארץ חמס. לֹא נֶחְתַּם גְּזַר דִּינָם אֶלָּא עַל הַגֶּזֶל (סנה' ק"ח):

את הארץ. כְּמוֹ מִן הָאָרֶץ, וְדוֹמֶה לוֹ כְּצֵאתִי אֶת הָעִיר (שמ' ט'), מִן הָעִיר; חָלָה אֶת רַגְלָיו (מ"א ט"ו), מִן רַגְלָיו. דָּ"אַ אֶת הָאָרֶץ - עִם הָאָרֶץ, שֶׁאַף ג' טְפָחִים שֶׁל עֹמֶק הַמַּחֲרֵשָׁה נִמֹּחוּ וְנִטַּשְׁטְשׁוּ:

וַאֲמַר יְיָ לְנֹחַ קִצָא דְכָל בִּסְרָא עַלַּת לִקֳדָמַי אֲרֵי אִתְמְלִיאַת אַרְעָא חֲטוֹפִין מִן קֳדָם עוֹבָדֵיהוֹן בִּישַׁיָּא וְהָא אֲנָא מְחַבֶּלְהוֹן עִם אַרְעָא

ויאמר אלהים לנח קץ כל בשר. הוא הגוף

וטעם בא, הגיע קץ אידם:

את הארץ. מן הארץ, וכן כצאתי את העיר (שמות, ט כט) או עם כמו "את יעקב איש וביתו" (שם א א) והנכון בעיני שמלת משחיתם מושכת עצמה ואחרת עמה וכן "אלהים צבאות" (תהלים פ, ח) "כסאך אלהים" (שם מה ז) והוא כן, והנני משחיתם ומשחית את הארץ:

חָמָס הוּא הַגָּזֵל וְהָעֹשֶׁק, וְנָתַן לְנֹחַ הַטַּעַם בֶּחָמָס וְלֹא הִזְכִּיר הַשְׁחָתַת הַדֶּרֶךְ, כִּי הֶחָמָס הוּא הַחֵטְא הַיָּדוּעַ וְהַמְּפֻרְסָם. וְרַבּוֹתֵינוּ אָמְרוּ (סנהדרין קח) שֶׁעָלָיו נִתְחַתֵּם גְּזַר דִּינָם. וְהַטַּעַם מִפְּנֵי שֶׁהוּא מִצְוָה מֻשְׂכֶּלֶת, אֵין לָהֶם בָּהּ צֹרֶךְ לְנָבִיא מַזְהִיר. וְעוֹד שֶׁהוּא רַע לַשָּׁמַיִם וְלַבְּרִיּוֹת. וְהִנֵּה הוֹדִיעַ לְנֹחַ הַחֵטְא שֶׁעָלָיו בָּא הַקֵּץ הִגִּיעַ הַצְּפִירָה:

וְהִנְנִי מַשְׁחִיתָם אֶת הָאָרֶץ כְּמוֹ מִן הָאָרֶץ, וְכֵן "כְּצֵאתִי אֶת הָעִיר" (שמות ט כט), "חָלָה אֶת רַגְלָיו" (מלכים א טו כג). דָּבָר אַחֵר "אֶת הָאָרֶץ" עִם הָאָרֶץ, שֶׁאַף שְׁלֹשָׁה טְפָחִים שֶׁל מַחְרֵשָׁה נִמּוֹחוּ, לְשׁוֹן רַשִׁ"י (רש"י על בראשית ו':י"ג) מִבְּרֵאשִׁית רַבָּה (בראשית רבה ל"א:ז'). וְרַבִּי אַבְרָהָם אָמַר (אבן עזרא על בראשית ו':י"ג) שֶׁמִּלַּת "מַשְׁחִיתָם" מוֹשֶׁכֶת עַצְמָהּ וְאַחֶרֶת עִמָּהּ, וְהִנְנִי מַשְׁחִיתָם וּמַשְׁחִית אֶת הָאָרֶץ. וְעַל דֶּרֶךְ הָאֱמֶת הוּא כְּמוֹ "אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ", כִּי הָאָרֶץ תִּהְיֶה בְּהַשְׁחָתָה שֶׁבְּהַשְׁחָתַת הָאָרֶץ יִשָּׁחֲתוּ, וְהִנָּם נִשְׁחָתִים בָּעוֹלָם הַבָּא כְּדֶרֶךְ "וַיִּתְעַצֵּב אֶל לִבּוֹ" (בראשית ו':ו'), וְלָזֶה רָמְזוּ בִּבְרֵאשִׁית רַבָּה (בראשית רבה ל"א:ז') לְבֶן אָדוֹן שֶׁהָיְתָה לוֹ מְנִיקָה, כָּל זְמַן שֶׁהָיָה סוֹרֵחַ הָיְתָה מֵנִיקְתּוֹ נִרְדֵּית וְכוּ':

קֵץ כָּל בָּשָׂר. שֶׁקָּצַבְתִּי לָהֶם זְמַן מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה.

בָּא לְפָנַי. שֶׁקָּבַעְתִּי לָהֶם לִתְשׁוּבָה.

כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס מִפְּנֵיהֶם. שֶׁכֻּלָּם גּוֹזְלִים זֶה אֶת זֶה. הַבְּעָלִים גּוֹזְלִים אֶת הָאָרִיס בְּכֹחַ, וְהָאָרִיס גּוֹזֵל אֶת הַבְּעָלִים בְּמִרְמָה, בְּאֹפֶן שֶׁהָאָרֶץ נוֹתֶנֶת כָּל פֵּרוֹתֶיהָ לַגַּזְלָנִים:

וְהִנְנִי מַשְׁחִיתָם אֶת הָאָרֶץ. אַשְׁחִיתֵם יַחְדָּיו עִם הָאָרֶץ, שֶׁאַשְׁחִית מֶזֶג הָאָרֶץ וְהָאֲוִיר בִּנְטִיַּת גַּלְגַּל חַמָּה שֶׁהִטָּה מִמַּשְׁוֶה הַיּוֹם מִן הַמַּבּוּל וְאֵילָךְ, כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ הוּא יִתְבָּרַךְ בְּמַעֲנֵהוּ לְאִיּוֹב (איוב לח:ד-טו), וְלָכֵן נִמְעֲטוּ שְׁנֵי חַיֵּי הַמִּין הָאֱנוֹשִׁי תֵּכֶף אַחַר הַמַּבּוּל, כִּי לֹא הָיוּ עוֹד הַמְּזָגִים וְהַפֵּרוֹת עַל שְׁלֵמוּתָם הָרִאשׁוֹן. וְלָזֶה הוּתַּר לַמִּין הָאֱנוֹשִׁי אֲכִילַת בַּעֲלֵי חַיִּים אַחַר הַמַּבּוּל:

[ויאמר אלקים זו מדת הדין]

את הארץ עם כל בריות הארץ, דוגמא ״‎כי לי כל הארץ״‎.

קֵץ כָּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי. יוֹם הַמִּיתָה נִקְרָא ״קֵץ כָּל בָּשָׂר״, בָּא לְפָנַי וְקוֹבֵל שֶׁאֵין לוֹ זִכָּרוֹן בֵּין כָּל הַבַּעֲלֵי חַיִּים, וְאִיש לֹא זָכַר אוֹתוֹ. כִּי מִטַּעַם זֶה הִמְתִּין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שִׁבְעַת יְמֵי אֶבְלוֹ שֶׁל מְתוּשֶׁלַח, כִּי יִרְאוּ חֲכָמִים יָמוּתוּ, אוּלַי הַחַי יִתֵּן אֶל לִבּוֹ כִּי זֶה הַתַּכְלִית הַנִּרְצֶה מִן הָאֵבֶל וְהַהֶסְפֵּד. כִּי הַגּוֹזֵל וְעוֹשֶׂה עֹשֶׁר וְלֹא בְמִשְׁפָּט, אִלּוּ הָיָה זוֹכֵר יוֹם הַמָּוֶת כִּי בַּחֲצִי יָמָיו יַעַזְבֶנּוּ, לֹא הָיָה גּוֹזֵל מִשֶּׁל אֲחֵרִים, אֶלָּא וַדַּאי שֶׁחוֹשֵׁב כִּי לְעוֹלָם חוֹסֶן, כְּמוֹ שֶׁאָמַר (תהלים מט יב) ״קִרְבָּם בָּתֵּימוֹ לְעוֹלָם״ וְגוֹ׳. וְהִנֵּה אִתִּי בֵּאוּר נִפְלָא עַל כָּל הַמִּזְמוֹר הַמְדַבֵּר מֵעִנְיַן מְאַסְפֵי הַמָּמוֹן וְטָעוּתָם, וְיַעַן כִּי לֹא בָּאתִי בְּחִבּוּר זֶה לְהַאֲרִיךְ בִּדְבָרִים שֶׁאֵינָן מֵעִנְיַן הַפָּרָשָׁה, עַל כֵּן לֹא אֶזְכְּרֶנּוּ פֹּה, אַךְ פָּסוּק זֶה לְבַד הָאוֹמֵר ״קִרְבָּם בָּתֵּימוֹ לְעוֹלָם, מִשְׁכְּנֹתָם לְדוֹר וָדוֹר״. תְּחִלָּה אָמַר ״בָּתֵּימוֹ״ וְאַחַר כָּךְ ״מִשְׁכְּנֹתָם״, תְּחִלָּה אָמַר ״לְעוֹלָם״ וְאַחַר כָּךְ ״לְדוֹר וָדוֹר״. וְהַנָּכוֹן לוֹמַר בָּזֶה שֶׁהָרָשָׁע הַבּוֹנֶה לוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה בִּנְיָן חָזָק וַעֲלִיּוֹת מְרֻוָּחִים מֵאַבְנֵי שַׁיִשׁ, וַדַּאי ״קִרְבָּם״, דְּהַיְנוּ מַחֲשַׁבְתָּם שֶׁ״בָּתֵּימוֹ לְעוֹלָם״, שֶׁהַבַּיִת שֶׁל אֲבָנִים יַעֲמוֹד לְעוֹלָם. וְאִם תֹּאמַר: מַה לּוֹ הֲנָאָה בָּזֶה שֶׁהַבַּיִת יַעֲמוֹד לְעוֹלָם אַחַר שֶׁהוּא לֹא יִשְׁכּוֹן וְיָדוּר בּוֹ לְעוֹלָם, וְכִי לֹא יֵדַע שֶׁסּוֹפוֹ לָמוּת? עַל זֶה אָמַר ״מִשְׁכְּנֹתָם לְדוֹר וָדוֹר״, שֶׁנּוֹתֵן בִּרְכַת שָׁלוֹם לְעַצְמוֹ, אַף אִם הוּא לֹא יָדוּר בּוֹ, מִכָּל מָקוֹם בָּנָיו וּבְנֵי בָנָיו לְדוֹר וָדוֹר יִשְׁכְּנוּ בוֹ. וְאִם תֹּאמַר: מַה כִּשְׁרוֹן לִבְעָלָיו אִם בָּנָיו יִשְׁכְּנוּ וְהוּא יִשְׁכּוֹן בַּקֶּבֶר? עַל זֶה אָמַר ״קָרְאוּ בִשְׁמוֹתָם עֲלֵי אֲדָמוֹת״, שֶׁהוּא הוֹלֵךְ בְּטָעוּת גָּדוֹל לוֹמַר כְּשֶׁבָּנָיו יִקְרְאוּ שְׁמוֹת בְּנֵיהֶם וּבְנוֹתֵיהֶם בִּשְׁמָם, אָז יִקָּרֵא שֵׁם הַמֵּת עַל נַחֲלָתוֹ וְלֹא יִכָּרֵת, וְדוֹמֶה לוֹ כְּאִלּוּ הוּא חַי, וְעִנְיַן הַיִּבּוּם יוֹכִיחַ. מִצַּד טָעוּת זֶה, אֲפִלּוּ יוֹם הַמִּיתָה לֹא יַחֲזִירֵם לַמּוּטָב, לְכָךְ ״קֵץ כָּל בָּשָׂר בָּא״ וְקוֹבֵל לְפָנַי כָּאָמוּר.

וְיֵשׁ אוֹמְרִים, ״קֵץ כָּל בָּשָׂר״ זֶה מַלְאַךְ הַמָּוֶת הַמַּשְׁחִית, וּמִנֶּפֶשׁ עַד בָּשָׂר יְכַלֶּה וּמְקָרֵב קִצּוֹ, וְהוּא בָּא לְפָנַי וּמְבַקֵּשׁ לִתֵּן בְּיָדוֹ אֲשֶׁר לַמָּוֶת לַמָּוֶת. וְאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: אִם אֶתֵּן רְשׁוּת לַמַּשְׁחִית, לֹא יַבְחִין בֵּין צַדִּיק לְרָשָׁע, לְפִיכָךְ ״וְהִנְנִי מַשְׁחִיתָם״ - אֲנִי בְּעַצְמִי. וּכְדֵי שֶׁלֹּא יִהְיֶה גַּם נֹחַ בִּכְלַל הַהַשְׁחָתָה, לְפִיכָךְ ״עֲשֵׂה לְךָ תֵּבַת״ וְגוֹ׳. רֶמֶז לַדָּבָר: ״קֵץ כָּל בָּשָׂר״ - סוֹף תֵּבוֹת מִן ״כָּל בָּשָׂר״ עוֹלֶה לְמִסְפַּר רל״א, כְּמִסְפַּר ״מַלְאָךְ סַמָּאֵל״, עִם שְׁמֹנֶה אוֹתִיּוֹת שֶׁבִּשְׁנֵי תֵּבוֹת אֵלּוּ.

וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים וְגוֹ׳ כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס וְגוֹ׳. וְאִם תֹּאמַר, בִּשְׁלָמָא אִם נְפָרֵשׁ אָמְרוֹ חָמָס כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ מֵרַבּוֹתֵינוּ (בראשית רבה פל״א) שֶׁהוּא עֲבוֹדָה זָרָה וְגִלּוּי עֲרָיוֹת וְכוּ׳, יֵשׁ טַעַם בַּדָּבָר, אֲבָל לְהָאוֹמֵר שֶׁהוּא חָמָס מַמָּשׁ שֶׁהוּא הַגֶּזֶל, לָמָּה נֶעֶנְשׁוּ הַנִּגְזָלִים כַּגּוֹזְלִים? הֲגַם שֶׁיֵּשׁ לוֹמַר שֶׁכֻּלָּן הָיוּ גּוֹזְלִים, כָּל אֶחָד כְּפִי שֶׁיֵּשׁ יְכָלְתּוֹ מִמְּשֻׁלָּל יְכֹלֶת.

עִם כָּל זֶה יִתְבָּאֵר הַדָּבָר עַל פִּי דִּבְרֵיהֶם (ויקרא רבה כג:ט) שֶׁאָמְרוּ וְזֶה לְשׁוֹנָם: בְּמָקוֹם שֶׁאַתָּה מוֹצֵא זְנוּת וְכוּ׳ וְהוֹרֶגֶת טוֹבִים וְרָעִים, עַד כָּאן. וּלְפִי הַדְּבָרִים יְכַוֵּן הַכָּתוּב לְתָרֵץ קֻשְׁיָתֵנוּ, שֶׁהֲגַם שֶׁנֶּחְתַּם גְּזַר דִּין עַל הַגֶּזֶל, עִם כָּל זֶה כֵּיוָן שֶׁבְּאוֹתָן עֲבֵרוֹת שֶׁנִּדּוֹנוּ עֲלֵיהֶם הָיָה זְנוּת, נֶהֶרְגוּ גַּם אוֹתָן שֶׁלֹּא הָיוּ גּוֹזְלִים. וְאִם תֹּאמַר וְלָמָּה לֹא מָחֲלוּ זֶה לָזֶה וְלֹא יֵחָתֵם דִּינָם? וְאוּלַי כִּי ה׳ לֹא רָצָה לְגַלּוֹת סוֹד זֶה אֶלָּא לְנֹחַ וְלֹא לִבְנֵי דּוֹרוֹ, וְנֹחַ אֵינוֹ יָכוֹל לוֹמַר הַדָּבָר כִּי כָל מַה שֶׁאֵינוֹ בֶּאֱמוֹר הוּא בְּבַל תֹּאמַר (יומא ד:). וְטַעַם כִּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הָיָה יוֹדֵעַ שֶׁלֹּא יָחוּשׁוּ עַל הַדָּבָר, אוֹ אֶפְשָׁר שֶׁיָּדְעוּ וְלֹא חָשׁוּ לוֹ, וְזֶה דּוֹחַק קְצָת כִּי לָמָּה לֹא יְתַקְּנוּ תַּקָּנָה שֶׁאֵין בָּהּ חֶסְרוֹן דָּבָר. וְהָעִקָּר הוּא שֶׁהֲגַם שֶׁיִּמְחֲלוּ לֹא יוֹעִילוּ, כֵּיוָן שֶׁהָיָה בָּהֶם דִּין גֶּזֶל וְחַיָּבִים מִיתָה הֵם עָלָיו, וְאֵינוֹ בְּדִין מְחִילָה בְּשׁוּם אֹפֶן. וְלֹא יִקְשֶׁה לְךָ מַאֲמָרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שֶׁכָּתַבְנוּ לְמַעְלָה לְמַה שֶׁפֵּרַשְׁנוּ שֶׁלֹּא הָיָה חִיּוּב מִיתָה, אֵין כַּוָּנָתָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שֶׁלֹּא הָיוּ עוֹשִׂים מֵהַגֶּזֶל זוּלַת זֶה, אֶלָּא שֶׁהָיוּ עוֹשִׂים כָּל אָפְנֵי חָמָס וּכְשֶׁהָיָה מִזְדַּמֵּן לְיָדָם מְצִיאוּת שֶׁלֹּא יָכְלוּ לִגְזוֹל הָיָה מְרַמִּים כַּסֵּדֶר הָאָמוּר, וְהָיוּ מִתְקַבְּצִים אֲלָפִים מֵהֶם לִגְזוֹל קֻפָּה שֶׁל תּוּרְמוּסִים.

וְטַעַם הוֹדָעַת כָּל דָּבָר זֶה לְנֹחַ, הוּא לְצַוּוֹתוֹ לַעֲשׂוֹת תֵּיבָה לִשְׁמִירַת קִיּוּם הַמִּין.

וְיֵשׁ לָתֵת לֵב מַדּוּעַ הֶעֱלִים עַיִן מֵעֲשׂוֹת צְדָקָה בִּבְנֵי דוֹרוֹ לְבַקֵּשׁ רַחֲמִים עֲלֵיהֶם מִלִּפְנֵי ה׳. וְעוֹד תִּגְדַּל הַקֻּשְׁיָא שֶׁרָאִינוּ כִּי אָבִינוּ הַגָּדוֹל הוּא אַבְרָהָם לָמַד מִמֶּנּוּ, כְּאָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בראשית רבה מט) שֶׁלֹּא בִּקֵּשׁ רַחֲמִים עַל פָּחוֹת מֵעֲשָׂרָה מִמַּה שֶׁרָאָה שֶׁנֹּחַ לֹא בִּקֵּשׁ וְכוּ׳, וְקָשֶׁה כִּי מִי אָמַר לוֹ שֶׁאִם הָיָה מְבַקֵּשׁ לֹא הָיָה מִתְקַבֵּל?

אָכֵן מִדִּבְרֵי ה׳ אֲשֶׁר דִּבֵּר לְנֹחַ גִּלָּה דַּעְתּוֹ לְנֹחַ כִּי הַדָּבָר מֻחְלָט בְּעֵינֵי ה׳ לְהַשְׁחִית וְלֹא נָתַן מָקוֹם לְנֹחַ לְהִתְפַּלֵּל, כְּאָמְרוֹ ״קֵץ כָּל בָּשָׂר״ וְגוֹ׳ ״וְהִנְנִי מַשְׁחִיתָם״ בְּהֶחְלֵט, מַה מָקוֹם לוֹ לְהִתְפַּלֵּל. מַה שֶׁאֵין כֵּן כְּשֶׁדִּבֵּר דְּבָרָיו לְאַבְרָהָם לֹא מְצָאנוּהוּ שֶׁדִּבֵּר כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה, אֶלָּא נָתַן לוֹ מָקוֹם לְהִתְפַּלֵּל, דִּכְתִיב (בראשית יח:כא): ״אֵרְדָה נָּא וְאֶרְאֶה הַכְּצַעֲקָתָהּ״ וְגוֹ׳. וַהֲגַם שֶׁאַחַר הָאֱמֶת גַּם שָׁם עָלְתָה לָהֶם הַגְּזֵרָה, אַף עַל פִּי כֵן עָשָׂה ה׳ אֲשֶׁר זָמַם לְהַרְאוֹת לְאַבְרָהָם הַנְהָגָתוֹ, וּכְמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁנוּהוּ בִּמְקוֹמוֹ, וְאָמַר דְּבָרִים שֶׁיִּשְׁמַע מֵהֶם אַבְרָהָם שֶׁיֵּשׁ לוֹ רְשׁוּת לְבַקֵּשׁ רַחֲמִים. וְכֵן תִּמְצָא בְּדַבְּרוֹ לְמֹשֶׁה בְּתוֹכָחוֹת עַל עֲוֹן יִשְׂרָאֵל לֹא הֶחְלִיט הַגְּזֵרָה, וּבָזֶה מָצָא מָקוֹם לְהִתְפַּלֵּל, וּכְמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁנוּהוּ בִּמְקוֹמוֹ (במדבר יד:יא), מַה שֶׁאֵין כֵּן נֹחַ סָתַם ה׳ תְּפִלָּתוֹ.

וְעוֹד לוֹ, כִּי לֹא מָצָא פֶּתַח כְּאַבְרָהָם וּמֹשֶׁה, שֶׁטַּעֲמָם וְנִמּוּקָם עִמָּם, לֶהֱיוֹת שֶׁלֹּא הָיָה צַד הֶכְרֵחַ בַּדָּבָר לְהוֹדִיעָם הַשֵּׁם, וַהֲרֵי זֶה מוֹרֶה בְּאֶצְבַּע כִּי שׁוֹאֵל מֵהֶם שֶׁיִּתְפַּלְּלוּ, מַה שֶׁאֵין כֵּן נֹחַ שֶׁאֵין מָקוֹם לוֹמַר לָמָּה הוֹדִיעַ הַשֵּׁם, כִּי יֵשׁ טַעַם בַּדָּבָר שֶׁהוּא לְהָכִין תֵּבָה וְצָרְכָּהּ, וְנוֹסָף שֶׁהֶחְלִיט הַגְּזֵרָה, לָזֶה לֹא הִתְפַּלֵּל. וּמֵהַמַּעֲשֶׂה לָמַד אַבְרָהָם כֵּיוָן שֶׁהַשֵּׁם לֹא נָתַן לוֹ מָקוֹם לְהִתְפַּלֵּל, אֱמוֹר מֵעַתָּה כִּי פָּחוֹת מֵעֲשָׂרָה לֹא יַסְפִּיקוּ.