בְּרֵאשִׁית ז׳ · כ״ד

וַיִּגְבְּר֥וּ הַמַּ֖יִם עַל־הָאָ֑רֶץ חֲמִשִּׁ֥ים וּמְאַ֖ת יֽוֹם׃

במילים פשוטות

הכתוב מסיים שהמים גברו על הארץ מאה וחמישים יום. אבן עזרא מבאר שהמים גברו זמן רב זה מפני שנבקעו המעיינות, וגם היה הגשם יורד לסירוגין, יום יורד ויום פוסק. ספורנו מסביר שמאה וחמישים היום נמנים מיום תחילת הגשם בשבעה עשר לחודש השני עד שבעה עשר לחודש השביעי, שהם חמישה חודשים שלמים, ואז נחה התיבה כשלא היה עוד כוח מים דוחה אותה. חזקוני מבאר שהכתוב דיבר לפי מחשבתו של נח כאילו לא נתמעטו המים, אך באמת החלו לחסור מוקדם יותר, מן היום שבו פסקו הגשמים.
מבוסס על אבן עזרא, ספורנו, חזקוני · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

וּתְקִיפוּ מַיָּא עַל אַרְעָא מְאָה וְחַמְשִׁין יוֹמִין

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

ויגברו המים חמשים ומאת יום בעבור שנבקעו המעינות גם היה גשם יורד יום אחד, ופוסק יום אחד, כי פי' "אנכי ממטיר" (בראשית ז ד) תמיד בלי הפסקה והעד שאמר ויכלא הגשם (בראשית ח ב):

מקור: ספריא · נחלת הכלל

ספורנו

רבי עובדיה ספורנו · איטליה, המאה ה־16

וַיִּגְבְּרוּ כּוּ' חֲמִשִּׁים וּמְאַת יוֹם. מִיּוֹם הַתְחָלַת הַגֶּשֶׁם גָּבְרוּ עַד תֹּם חֲמִשִּׁים וּמְאַת יוֹם. מִתְּחִלַּת הַגֶּשֶׁם שֶׁהָיָה בְּשִׁבְעָה עָשָׂר לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי וְשָׁלְמוּ בְּשִׁבְעָה עָשָׂר לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי שֶׁהָיוּ הַמֵּאָה וַחֲמִשִּׁים יוֹם חֲמִשָּׁה חֳדָשִׁים שְׁלֵמִים, וְאָז נָחָה הַתֵּבָה שֶׁלֹּא הָיָה שׁוּם תִּגְבֹּרֶת דּוֹחֶה. כִּי אָמְנָם מִיּוֹם הַתְחָלַת הַגֶּשֶׁם הִתְחִיל הַתִּגְבֹּרֶת מִלְּמַטָּה, כְּאָמְרוֹ נִבְקְעוּ כָּל מַעְיְנוֹת תְּהוֹם רַבָּה. אָמְנָם לֹא הִתְחִילָה הַתֵּבָה לָלֶכֶת עַל פְּנֵי הַמַּיִם עַד שֶׁהָיוּ הַמַּיִם כָּל כָּךְ גְּבוֹהִים שֶׁהַתֵּבָה רָמָה מֵעַל הָאָרֶץ, וְכַאֲשֶׁר שָׁלְמוּ יְמֵי הַגֶּשֶׁם הָיָה תִּגְבֹּרֶת מִלְּמַטָּה בִּלְבַד נִמְשָׁךְ עַד מְלֹאת מֵאָה וַחֲמִשִּׁים יוֹם, וְאָז בְּנוּחַ הַתִּגְבֹּרֶת הַדּוֹחֶה אֶת הַתֵּבָה נָחָה הַתֵּבָה.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

חזקוני

רבי חזקיה בן מנוח · צרפת, המאה ה־13

ויגברו המים על הארץ חמשים ומאת יום דיבר הכתוב אחר מחשבתו של נח כאילו לא נתמעטו המים עד שנחה התיבה על הרי אררט אך האמת הם התחילו לחסור מכ״‎ח בסיון שפסקו בו הגשמים כמו שמסדר והולך ויכלא הגשם מן השמים מיד וישבו המים מעל הארץ וגו׳‎ ויחסרו המים מקצה חמשים ומאת יום משהתחיל המבול שהוא מי״‎ז באייר עד י״‎ז בתשרי אז חסרו המים כ״‎כ שנחה התיבה, מיד ותנח התבה בחדש תשרי בי״‎ז יום לחדש וגו', בעשירי הוא טבת באחד לחדש נראו ראשי ההרים, ויהי מקץ ארבעים יום שנראו ראשי ההרים שהוא עשתי עשר בשבט ויפתח נח את חלון התבה אשר עשה, וישלח את הערב לאחר שבעת ימים כמו שפירש״‎י שהוא י״‎ח בשבט, וישלח את היונה ויחל עוד שבעת ימים, ויסף שלח את היונה והוא כ״‎ה בשבט, וייחל עוד שבעת ימים שהם ב׳‎ באדר, וישלח את היונה ולא יספה שוב אליו, ועמד בתיבה כ״‎ח ימים עד א׳‎ בניסן שנאמר ויהי באחת ושש מאות שנה בניסן באחד לחדש חרבו המים ויסר, מכסה התבה וירא והנה חרבו המים מעל פני האדמה. אך עדיין היתה טיט ורפש ואינה ראויה לדריסת רגל עד כ״‎ז באייר כדכתיב ובחדש השני בכ״‎ז יום לחדש יבשה הארץ.

מקור: ספריא · נחלת הכלל