וַיִּסָּֽכְרוּ֙ מַעְיְנֹ֣ת תְּה֔וֹם וַֽאֲרֻבֹּ֖ת הַשָּׁמָ֑יִם וַיִּכָּלֵ֥א הַגֶּ֖שֶׁם מִן־הַשָּׁמָֽיִם׃

ויסכרו מעינות. כְּשֶׁנִּפְתְּחוּ כְּתִיב כָּל מַעְיְנֹת; וְכָאן אֵין כְּתִיב כָּל, לְפִי שֶׁנִּשְׁתַּיְּרוּ מֵהֶם אוֹתָן שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם צֹרֶךְ לָעוֹלָם, כְּגוֹן חַמֵּי טְבֵרְיָא וְכַיוֹצֵא בָהֶן:

ויכלא. וַיִמָּנַע כְּמוֹ לֹא תִכְלָא רַחֲמֶיךָ (תהלים מ'), לֹא יִכְלֶה מִמְּךָ (ברא' כג):

וְאִסְתְּכָרוּ מַבּוּעֵי תְהוֹמָא וְכַוֵּי שְׁמַיָּא וְאִתְכְּלִי מִטְרָא מִן שְׁמַיָּא

ויסכרו. כמו ויסגרו ואין הכ"ף מתחלפת בגימל רק הם שתי כלות והטעם אחד, כי לא יתחלפו, חוץ מאותיות יהו"א וסמ"ך בשי"ן:

ויכלא הגשם. נכלא בתוך האוצר:

ויסכרו מעינת תהום. פרש״‎י נשתיירו מהן לצורך העולם כמו חמי טבריא. וא״‎ת למאן דאמר לא ירד מבול לארץ ישראל מהיכן באו חמי טבריה לשם והלא מא״‎י היא, אלא י״‎ל יש מעינות תהום בכל העולם וכתיב נבקעו כל מעינות תהום ואף בארץ ישראל משמע ומשם נשארו חמי טבריא.

ויסכרו מעינת וגו'. אין כאן מקומו של מקרא זה, אלא אחר ויהי המבול ארבעים וגו׳‎ היה לו לכתוב ויסכרו מעינת ואחריו ויגברו המים וגו', אלא רצה הכתוב לסדר ולחבר כל עניני גרמת חסרון המים.

וַיִּסָּכְרוּ מַעְיְנֹת וְגוֹ׳. רָמַז הַכָּתוּב דֶּרֶךְ הַגְּשָׁמִים וְתִגְבּוֹרְתָּם, כִּי כְּשֶׁהַמַּיִם יוֹרְדִים לְמַטָּה בְּהֶכְרֵחַ הַמַּיִם הַתַּחְתּוֹנִים עוֹלִים כְּנֶגְדָּם, וְלֹא יִמָּצֵא זֶה בְּלֹא זֶה. וְהוּא שֶׁאָמַר הַכָּתוּב וַיִּסָּכְרוּ וְגוֹ׳ וַיִּכָּלֵא הַגֶּשֶׁם, כִּי ב׳ מֵימוֹת אֵלּוּ מְשַׁמְּשִׁים כְּאֶחָד, וְכֵן הוּא בְּדִבְרֵיהֶם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (תענית כה:) אֵין טִפָּה יוֹרֶדֶת מִלְּמַעְלָה אֶלָּא אִם כֵּן טִפַּיִם עוֹלִים כְּנֶגְדָּהּ מִלְמַטָּה וְכוּ׳: