אַךְ־בָּשָׂ֕ר בְּנַפְשׁ֥וֹ דָמ֖וֹ לֹ֥א תֹאכֵֽלוּ׃

בשר בנפשו. אָסַר לָהֶם אֵבֶר מִן הַחַי, כְּלוֹמַר כָּל זְמַן שֶׁנַּפְשׁוֹ בּוֹ, לֹא תֹאכְלוּ הַבָּשָׂר:

בנפשו דמו. בְעוֹד נַפְשׁוֹ בּוֹ

בשר בנפשו לא תאכלו. הֲרֵי אֵבֶר מִן הַחַי, וְאַף בְּנַפְשׁוֹ דָמוֹ לֹא תֹאכֵלוּ, הֲרֵי דָם מִן הַחַי:

בְּרַם בִּשְׂרָא בְּנַפְשֵׁהּ דְּמֵהּ לָא תֵכְלוּן

אך בשר בנפשו דמו. כן טעמו אך בשר עם נפשו שהוא דמו לא תאכלו, כטעם לא תאכל הנפש עם הבשר (דבר' יב כג) כי נפש כל בשר דמו כנפשו הוא וזאת הנפש המתנועעת והמרגשת היא הגוף:

אַךְ בָּשָׂר בְּנַפְשׁוֹ דָמוֹ כָּתַב רַשִׁ"י (רש"י על בראשית ט':ד') בְּעוֹד נַפְשׁוֹ בּוֹ, בָּשָׂר בְּנַפְשׁוֹ לֹא תֹּאכֵלוּ, הֲרֵי אֵבֶר מִן הַחַי, וְאַף דָּם לֹא תֹאכֵלוּ, הֲרֵי דָם מִן הַחַי. אִם כֵּן יֹאמַר בָּשָׂר בְּנַפְשׁוֹ וְדָמוֹ לֹא תֹאכְלוּ, וְזֶה כְּפִי הַפְּשָׁט אֵינֶנּוּ נָכוֹן, וּלְפִי הַמִּדְרָשׁ אֵינֶנּוּ אֱמֶת, שֶׁלֹּא נִצְטַוּוּ בְּנֵי נֹחַ אֶלָּא עַל אֵבֶר מִן הַחַי כְּדִבְרֵי חֲכָמִים (סנהדרין נט), לֹא עַל דָּם מִן הַחַי כְּדִבְרֵי רַבִּי חֲנִינָא בֶּן גַּמְלִיאֵל (שם). אֲבָל פֵּרוּשׁוֹ אַךְ בָּשָׂר בְּנַפְשׁוֹ שֶׁהִיא דָּמוֹ לֹא תֹאכֵלוּ, כִּי נֶפֶשׁ כָּל בָּשָׂר דָּמוֹ הִוא:

אַךְ בָּשָׂר בְּנַפְשׁוֹ. אַךְ בָּשָׂר שֶׁל חַי בְּעוֹדוֹ עִם נַפְשׁוֹ שֶׁהוּא חַי:

דָמוֹ. וְגַם כֵּן דָּמוֹ שֶׁפֵּרַשׁ בְּעוֹדוֹ חַי:

לֹא תֹאכֵלוּ. אֲבָל פֵּרַשׁ מִן הַמֵּת הָיָה מֻתָּר לִבְנֵי נֹחַ.

אך בשר בנפשו דמו לא תאכלו פרש״‎י אסר להם אבר מן החי. לפי שהותר לנח כל רמש נצטווה על אזהרת אבר מן החי אבל אדם הראשון שלא הותר לו אלא פרי האדמה לא הוצרך להצטוות על אזהרת אבר מן החי.