וָאֶקְרָ֨א חֹ֜רֶב עַל־הָאָ֣רֶץ וְעַל־הֶהָרִ֗ים וְעַל־הַדָּגָן֙ וְעַל־הַתִּיר֣וֹשׁ וְעַל־הַיִּצְהָ֔ר וְעַ֛ל אֲשֶׁ֥ר תּוֹצִ֖יא הָאֲדָמָ֑ה וְעַל־הָֽאָדָם֙ וְעַל־הַבְּהֵמָ֔ה וְעַ֖ל כׇּל־יְגִ֥יעַ כַּפָּֽיִם׃ {פ}

וּקְרֵית חוּרְבָא עַל אַרְעָא וְעַל טוּרַיָא וְעַל עִבּוּרָא וְעַל חַמְרָא וְעַל מִשְׁחָא וְעַל כָּל דִי מַפְקָא אַרְעָא וְעַל אֱנָשָׁא וְעַל בְּעִירָא וְעַל כָּל לֵיאוּת יְדִין:

ואקרא. אביא בגזירה יובש על הארץ וכו׳ למען יכמש ויתקלקל יבול הארץ:

ועל אשר תוציא האדמה. מיתר המינים:

ועל האדם ועל הבהמה. כי החורב והיבש מוליד חליים באדם ובבהמה:

ועל כל יגיע כפים. על כל העסקים שאתם יגעים בהם אשלח חורב ויובש ר״ל המארה תבוא בהם ולא תצליחו:

חורב. יובש כמו חרבו המים (בראשית ח):

התירוש. ענבי היין:

היצהר. זיתי השמן:

ואקרא חורב על הארץ, יהיה החורב ע"י קריאתי ופקודתי, לא ע"י השמים, והחורב יהיה על הדגן ועל התירוש, הגם שיהיה דגן ותירוש, ועל כל אשר תוציא האדמה, הגם שהאדמה תוציא ולא תכלא יבולה, וגם יכלול כל יגיע כפים שע"ז לא יכלו השמים לתת בו מארה: