וְהָבֵא מְעָט. בַּעֲוֹן בִּכּוּרִים שֶׁבָּטְלוּ.
אָכוֹל וְאֵין לְשָׂבְעָה. בַּעֲוֹן בִּטּוּל מְנָחוֹת.
שָׁתוֹ וְאֵין לְשָׁכְרָה. שֶׁנִּטַּל טַעַם הַיַּיִן לְפִי שֶׁבָּטְלוּ הַנְּסָכִים.
לָבוֹשׁ וְאֵין לְחֹם לוֹ. בַּעֲוֹן בִּגְדֵי כְּהוּנָה שֶׁבָּטְלוּ.
וְהַמִּשְׂתַּכֵּר מִשְׂתַּכֵּר אֶל צְרוֹר נָקוּב. כָּל רֶוַח שֶׁאַתֶּם עוֹשִׂים הוֹלֵךְ וְכָלֶה, כְּנוֹתֵן מְעוֹתָיו בְּקֶשֶׁר בֶּגֶד נָקוּב.
זַרְעִין אַתּוּן סַגִיאִין וּמַעֲלִין זְעֵיר אָכְלִין וְלָא סָבְעִין שָׁתָן וְלָא רָוָן לָבְשִׁין וְלָא שְׁחִין לְהוֹן וּדְמִתַּגַר מִתַּגַר לִמְאֶרְתָּא:
זרעתם הרבה. הנה הרבה זרעתם ומעט הבאתם אל הבית פחות ממה שזרעתם כי לא צמחה השדה:
אכול. אתם אוכלים מאכל ואין בו לשבעה כי המארה נשתלחה במעיים:
ואין לשכרה. אינו כדאי לשכר כי חלף טעם היין:
לבוש. ר״ל הנה לבשתם לבוש ואינו כדאי להחם לו ואע״פ שמדרך העולם היה ראוי לחמם:
והמשתכר. ומי שהוא משתכר במקח וממכר וכדומה הנה אין בו ברכה וכאלו משימו בצרור בגד הנקוב מתחת וכמו שיכנס כן יצא:
לשכרה. מלשון שכרות:
לחום. מל׳ חמימות:
והמשתכר משתכר. מלשון שכר וריוח:
צרור. ענין קשור כמו צרור הכסף (משלי ז):
נקוב. מל׳ נקב וחור:
זרעתם הרבה והבא מעט, הפך מדרך הטבע שקוצרים יותר ממה שזורעים, וגם במעט שתביאו יש בו מארה כי אכל ואין האכילה לשבעה, וגם הלבושים אין מחממים, וגם שכר הכסף יש בו קללה כאילו צרור הכסף נקוב שהכל נאבד:
