וַיַּ֨עַן חַגַּ֜י וַיֹּ֗אמֶר כֵּ֣ן הָֽעָם־הַ֠זֶּ֠ה וְכֵן־הַגּ֨וֹי הַזֶּ֤ה לְפָנַי֙ נְאֻם־יְהֹוָ֔ה וְכֵ֖ן כׇּל־מַעֲשֵׂ֣ה יְדֵיהֶ֑ם וַאֲשֶׁ֥ר יַקְרִ֛יבוּ שָׁ֖ם טָמֵ֥א הֽוּא׃

כֵּן הָעָם הַזֶּה. כְּמוֹ שֶׁאַתֶּם טוֹעִים בָּזוֹ, כֵּן אַתֶּם טוֹעִים בְּכַמָּה הֲלָכוֹת.

וַאֲשֶׁר יַקְרִיבוּ שָׁם. אִם לֹא יִתְּנוּ לִבָּם לִלְמֹד.

וַאֲתִיב חַגַי וַאֲמַר כֵּן עַמָא הָדֵין וְכֵן כְּנִשְׁתָּא הָדָא קֳדָמַי אֲמַר יְיָ וְכֵן כָּל עוֹבָדֵי יְדֵיהוֹן וּדְיִקְרְבוּן תַּמָן מְסָאָב הוּא:

ויען - הטעם ישראל המביאים קרבן חטאת על שגגתם מזידים אשמים בדברים קשים, שהם חמורים ולא היו נזכרים מהם ויביאו קרבן על דבר שנעלם והם עושים שלא כהוגן בדעתם בזדון, גם הכהנים דבר הטהרה והטומאה, על כן אמר חגי: כן העם הזה - הם הכהנים, וכן הגוי הזה - הם ישראל זה וכן כל מעשה ידיהם.

ואשר יקריבו - במזבח לפני וזהו שם טמא הוא. והנה התברר כי אין כח בקודש לקדש מה שלא היה קדש על ידי מגע אמצעי, ככח טמא נפש לטמא, וזה היה דרך משל דרך נתן אל דוד שתפסו בדבריו ואמר לו: אתה האיש ויען גם נכון הוא להיות המשל, בעבור שהם בונים בתים לשבתם ובית השם חרב על כן אחריו.

כן העם הזה. על הכהנים אמר כמתרעם הנה כן העם הזה כמי שאתם רואים שאינם יודעים את התורה:

וכן הגוי הזה. כפל הדבר במ״ש:

לפני. ר״ל בדברי התורה הנתונה מאתי:

וכן כל מעשה ידיהם. כמו שטעו בזה כן טועים הם בכל מעשה ידיהם:

ואשר יקריבו שם. ומעתה אשר יקריבו שם במזבח נחשב לטמא אם לא יתנו לב ללמוד ולדעת:

ויען חגי ויאמר ע"פ השאלה והתשובה הזאת א"ל תוכחת מוסר בשלשה פנים, א] כן העם הזה שהם הכהנים וכן הגוי הזה שהוא כלל האומה, הם דומים כפתרון השאלה הזאת שאם יתקרבו ויגעו בקדושה לא תתדבק הקדושה בם, ובעת שיתקרבו אל הטומאה תיכף תתדבק בם ויהיו טמאים כמו הטומאה שהתקרבו אליו ובאו בחברתו, ב] וכן כל מעשה ידיהם, כמו שבמשל הזה אם יגע חול בקדש לא יקדש כמוהו רק אם יבלע בבשרו ויכנס בו הקדש אל תוכו לא אם נגע מבחוץ, כן הקדושה לא תתדבק אל האדם רק אם תבלע בו ותכנס אל תוכו, ר"ל אם יתפסנה בלבו ובנפשו הפנימית לא אם תגע בו מבחוץ, שהגוף החיצוני אין לו קורבה עם הקדושה שהוא ענין נפשי, אבל הטומאה תדבק גם אם תגע מבחוץ על הגוף כי היא יש לה שייכות עם הגויה, וכן כל מעשה ידיהם באשר אינם עושים רק בידים החיצונים ואינו מעשה לבבם ונפשם, ולכן טמא הוא, יתדבקו בטומאה לא בקדושה, ג] ואשר יקריבו שם טמא הוא, אחר שאין מקריבים לפני ה' בקדושה שיהיה קרבן נפשי בכונה הראויה, רק יקריבו שם, שמלת שם מציין המקום הרחוק הגשמיי שיקריבו על האבנים קרבן גשמי בהמיי, ממילא טמא הוא, כי הטומאה של גוייתם ואדמתם תדבק בקרבנם, ובזה הראה להם כי עדן לא התקדשו להדבק אל הקדושה ולבנות מקדש ומזבח רוחני בלב ונפש אשר עליו יעלו את נפשם עולה לה':