מִֽהְיוֹתָ֥ם בָּא֙ אֶל־עֲרֵמַ֣ת עֶשְׂרִ֔ים וְהָיְתָ֖ה עֲשָׂרָ֑ה בָּ֣א אֶל־הַיֶּ֗קֶב לַחְשֹׂף֙ חֲמִשִּׁ֣ים פּוּרָ֔ה וְהָיְתָ֖ה עֶשְׂרִֽים׃

מִהְיוֹתָם בָּא אֶל עֲרֵמַת עֶשְׂרִים. מִהְיוֹת לָכֶם מְאֵרָה מְשֻׁלַּחַת בְּמַעֲשֵׂיכֶם כַּאֲשֶׁר עַד הֵנָּה, שֶׁהָיוּ מַעֲמִידִים כְּרִי הָרָאוּי לָמוֹד מִתּוֹכוֹ עֶשְׂרִים סְאִין, וְלֹא הָיָה מוֹצֵא אֶלָּא עֲשָׂרָה.

בָּא אֶל הַיֶּקֶב. הוּא בּוֹר שֶׁלִּפְנֵי הַגַּת, וְהַיַּיִן יוֹרֵד לְתוֹכוֹ.

לַחְשֹׂף חֲמִשִּׁים פּוּרָה. לִשְׁאֹב מִמֶּנּוּ חֲמִשִּׁים מִדּוֹת שֶׁמּוֹדְדִין בָּהֶם יַיִן בַּגִּתּוֹת וּשְׁמָם פּוּרָה.

לַחְשֹׂף. לְמַלְּאוֹת, כְּמוֹ ״לַחְשֹׂף מַיִם מִגֶּבֶא״ (ישעיהו ל:יד), וְכֵן ״חָשְׂפִי שֹׁבֶל״ (שם מז:ב).

וְהָיְתָה עֶשְׂרִים. לֹא שֶׁנִּשְׁתַּלְּחָה בַּיַּיִן מְאֵרָה יוֹתֵר מִן הַדָּגָן, אֶלָּא שֶׁאָדָם טוֹעֶה בְּאֹמֶד מִדַּת הַיֶּקֶב, לְפִי שֶׁהוּא עָמֹק, אֲבָל הַכְּרִי עוֹמֵד לְפָנָיו. וּבְמִשְׁנַת אָבוֹת דְּרַבִּי נָתָן שָׁנִינוּ טַעַם, לָמָּה לֹא אָמַר בַּיַּיִן מִדָּה מוּעֶטֶת כְּמוֹ שֶׁאָמַר בַּדָּגָן, כְּגוֹן ״לַחְשֹׂף עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ פּוּרָה וְהָיָה עֲשָׂרָה״. לִמֶּדְךָ שֶׁהַיַּיִן מִדָּה יְתֵרָה לָעוֹלָם, וּכְשֶׁהַיַּיִן לוֹקֶה, סִימָן רַע לָעוֹלָם. וּלְפִי שֶׁהַיַּיִן צָרִיךְ לִהְיוֹת הַרְבֵּה, מָנָה בּוֹ מִנְיָן יוֹתֵר.

מִדְהֲוֵיתוּן עָלִין לַעֲרֵימַת עַסְרִין וְהַוְיָא עַסְרָא עָלִין אַתּוּן לְמַעֲצַרְתָּא דְבָהּ חַמְשִׁין גַרְבִין דַחֲמַר וַהֲוָיָא עַסְרִין:

מהיותם. ר״ל הבינו מה שהייתם בא כ״א אל ערמה אחת בחשבו שימצא בה עשרים מדות ולא מצא בה כ״א עשרה כי נשתלחה בה המארה:

לחשוף. ר״ל בחשבו שימצא לשאוב חמשים מדות מן היין היורד מן הפורה ולא מצא כ״א עשרים:

ערמת. כן יקרא כרי תבואה כמו בקצה (רות ג):

היקב. הוא הבור שהיין יורד שם מן הגת:

לחשוף. ענין שאיבה כמו ולחשוף מים מגבא (ישעיהו ל׳:י״ד):

פורה. כן יקרא הגת וכן פורה דרכתי לבדי (שם סג):

מהיותם, מביא ראיה ממה שראו עד הנה שמי שבא אל ערמת עשרים לא מצא רק עשרה כי היה בו קללה, וכן: