אֶֽת־הַדָּבָ֞ר אֲשֶׁר־כָּרַ֤תִּי אִתְּכֶם֙ בְּצֵאתְכֶ֣ם מִמִּצְרַ֔יִם וְרוּחִ֖י עֹמֶ֣דֶת בְּתוֹכְכֶ֑ם אַל־תִּירָֽאוּ׃ {פ}

אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר כָּרַתִּי. תּוֹרָתִי אַתֶּם שׁוֹמְרִים, וְרוּחִי שׁוֹרָה עַל נְבִיאֲכֶם, אַל תִּירָאוּ.

יַת פִּתְגָמָא דִי גְזָרִית עִמְכוֹן בְּמִפַּקְכוֹן מִמִצְרָיִם וּנְבִיאֵי מַלְפִין בֵּינֵיכוֹן לָא תִדְחֲלוּן:

ורוחי - נבואתי.

את הדבר. מוסב על מלת ועשו הנזכר במקרא שלפניו ר״ל עשו התורה והמצוה אשר כרתי עליה עמכם ברית בצאתכם ממצרים:

ורוחי. רוח הנבואה עדיין עומדת עתה בתוככם ולכן אל תיראו כי תצליחו ותבוא הברכה על ידו: