חֲבַקּוּק ג׳ · ח׳

הֲבִנְהָרִים֙ חָרָ֣ה יְהֹוָ֔ה אִ֤ם בַּנְּהָרִים֙ אַפֶּ֔ךָ אִם־בַּיָּ֖ם עֶבְרָתֶ֑ךָ כִּ֤י תִרְכַּב֙ עַל־סוּסֶ֔יךָ מַרְכְּבֹתֶ֖יךָ יְשׁוּעָֽה׃

טקסט הפסוק: מקרא על פי המסורה (ויקיטקסט), רישיון CC BY-SA 3.0

במילים פשוטות

הפסוק נלמד כאן לצד כל המפרשים הקלאסיים שלמטה. הסבר מקורי מונגש לפסוק זה נמצא בהכנה ובבדיקה, ויתווסף בקרוב.

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

הֲבִנְהָרִים. יֵשׁ תְּמִיהוֹת שֶׁהֵן קַיָּמוֹת. הֲרָאִינוּ שֶׁכָּל אֵלֶּה עָשָׂה? וּפֵרוּשׁ הַמִּקְרָא כְּתַרְגּוּמוֹ.

מַרְכְּבֹתֶיךָ. לָנוּ יְשׁוּעָה.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

תרגום יונתן

תרגום יונתן בן עוזיאל

הָא עַל מַלְכֵיהוֹן וּמַשִׁרְיָתֵיהוֹן דְסַגִיאִין כְּמֵי נַהֲרָא הֲוָה רְגַז מִן קֳדָמָךְ יְיָ עַל מַלְכַיָא הֲוָה רוּגְזָךְ וּבְיַמָא הוֹדַעְתָּא בְהוֹן פּוּרְעֲנוּת גְבוּרְתָּךְ אֲרֵי אִתְגְלֵיתָא עַל מַרְכְּבַת יְקָרָךְ שְׁכִנְתָּךְ לְעַמָךְ תְּקוֹף וּפוּרְקָן:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

מצודת דוד

רבי דוד אלטשולר · המאה ה־18

הבנהרים חרה ה׳. כשקרע המקום את הירדן לפני ישראל וכי חרה אפו בו להחריב מימיו בתמיה:

אם בנהרים. הוא כפל ענין לחוזק:

אם בים עברתך. כשקרע את הים וכי נתמלא עליו עברה להחריב מימיו:

כי תרכב. אלא שהיתה הסבה לפי שרכבת על סוסיך במרכבותיך של ישועה להושיע לעמך ולכן בקעתם ללכת דרך הבקיעה והוא ענין מליצה לומר שזה נעשה בעבור תשועת ישראל:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

מצודת ציון

רבי יחיאל הלל אלטשולר · המאה ה־18

עברתך. מל׳ עברה וזעם:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

מלבי״ם

רבי מאיר לייבוש · המאה ה־19

(ח-ט) הבנהרים, (המליץ יצייר פה נשגבות, בצד א' מצייר שבכ"מ מעברות ישראל יחרבו ימים ונהרות ויהיו לחרבה לעבור גאולים, וזה יצייר בפסוק ח' ט'. ובצד אחר מצייר ציור מתנגד לו, שבכ"מ מושבות הישמעאלים ישאו נהרות דכים והמים יעלו ויכסו הרים וישטפו הכל, וזה יצייר מפסוק יו"ד) אומר, הבנהרים חרה ה', כי אז יבקעו הנהרים והימים ויהיו ליבשה כמ"ש והחרים ה' את לשון ים מצרים והניף ידו על הנהר בעים רוחו והכהו לשבעה נחלים והדריך בנעלים, ומצייר זה כאילו חרה אף ה' על הנהרים ושפך עברתו על הים שלכן יחרימם ויוביש מימיהם, ושיעור הכתוב וכי בנהרים חרה ה', אשר בעת תרכב על סוסיך מרכבותיך ישועה נהרות תבקע ארץ. (ומ"ש עריה תעור קשתך שבועות מטות אומר סלה הוא מאמר מוסגר) מציין הישועה כעצם מופשט חי, אשר היא (הישועה) תרכב על סוסי ה' ומרכבותיו ותבא במהירות להושיע את ישראל, ובעת שהישועה תרכב על רכב ה' ותלך לתשועת ישראל בעת ההיא נהרות תבקע ארץ. ר"ל אז הארץ תבקע את הנהרות לגזרים, ותעשה בם דרך לעבור גאולים, ומדי הזכיר חורבן מי הימים ונהרות שהיא הכנעת כח המים הזורמים ושוטפים, עלה ברוח המליץ הציור של הקשת שהוא אות הברית הניתן להכנעת יסוד המים שלא יעלה וישטוף את הארץ במי המבול. וכאילו יתגלה הקשת על המים ומפני קשת ה' אשר נתן לאות ברית ישובו המים ולא יזידון לכסות הארץ, שע"ז המליץ (במאמר מוסגר) עריה תעור קשתך. ר"ל הקשת של ה' שהוא יכניע את המים היא תתעורר להראות עריה, ר"ל ערומה ומגולה, והקשת יתגלה עת יזכור ה' את השבועה אשר נשבע, שאז יתראה הקשת שהוא אות ברית ושבועה כמ"ש והיתה הקשת בענן וראיתיה לזכור ברית עולם בין אלהים ובין כל נפש חיה, עפ"ז ימליץ כי הקשת הזה שיתגלה על המים להחריבם, לא יבא להזכיר שבועת המבול וברית נח רק יזכיר שבועה אחרת, שהיא השבועה שנשבע ה' אל השבטים לפדותם באחרית הימים, שהיא דומה כשבועת המבול, כמ"ש כי מי נח זאת לי אשר נשבעתי מעבור מי נח עוד על הארץ כן נשבעתי מקצוף עליך. וז"ש שבועות מטות אומר שע"י הקשת יזכר האומר של שבועות מטות, השבועה שנשבע למטות ישראל ושבטיהם, (ומלת סלה בא לציין הוא מאמר מוסגר):

מקור: ספריא · נחלת הכלל