וַיֹּ֣אמֶר אֵלַי֮ אַל־תִּירָ֣א דָנִיֵּאל֒ כִּ֣י ׀ מִן־הַיּ֣וֹם הָרִאשׁ֗וֹן אֲשֶׁ֨ר נָתַ֧תָּ אֶֽת־לִבְּךָ֛ לְהָבִ֧ין וּלְהִתְעַנּ֛וֹת לִפְנֵ֥י אֱלֹהֶ֖יךָ נִשְׁמְע֣וּ דְבָרֶ֑יךָ וַאֲנִי־בָ֖אתִי בִּדְבָרֶֽיךָ׃

אל תירא. כאומר הלא לא אעשה עמך רעה:

אשר נתת את לבך. ר״ל אשר התעוררת את לבך להבין ביראת ה׳ ולהתענות לפניו מלחם חמודות ובשר ויין כי גם זה לעינוי יחשב:

נשמעו דבריך. מאז נשמע ונתקבל דברי שאלתך:

בדבריך. בעבור דברי שאלתך באתי הנה ולא לעשות עמך רעה: