וְלֶאֱלֹ֙הַּ֙ מָֽעֻזִּ֔ים עַל־כַּנּ֖וֹ יְכַבֵּ֑ד וְלֶאֱל֜וֹהַּ אֲשֶׁ֧ר לֹא־יְדָעֻ֣הוּ אֲבֹתָ֗יו יְכַבֵּ֛ד בְּזָהָ֥ב וּבְכֶ֛סֶף וּבְאֶ֥בֶן יְקָרָ֖ה וּבַחֲמֻדֽוֹת׃

ולאלוה מעוזים. את האלוה העומד בערי מבצר החזקים היה מכבד בהיותו על כנו ר״ל כשהיה במקום מושבו היה מכבדו לפני העם לרמות לב עובדיה למען יכבשם תחתיו:

ולאלוה. וגו׳ זהו מה שהם עתה בו:

יכבד. את מכון מושבו:

ובחמודות. בדברים חמודים ונאים:

כנו. מל׳ כן ובסיס:

ולאלוה, בכ"ז יכבד לאלהי מעוזים, שיאמר שי"ל עוז מאביו שבשמים, על כנו שיהיה עומד על כנו ובמקומו שיאמר שהוא שלוחו בארץ ועומד בשמו ובמקומו במלכות שמים ולאלוה, מפרש מי אלהי מעוזים, שהוא אלוה אשר לא ידעוהו אבתיו, כי אבותיו לא האמינו בו, ולא היה מעמם ומשבטם, יכבדוהו בזהב ובכסף: