וְאַתָּ֣ה דָֽנִיֵּ֗אל סְתֹ֧ם הַדְּבָרִ֛ים וַחֲתֹ֥ם הַסֵּ֖פֶר עַד־עֵ֣ת קֵ֑ץ יְשֹׁטְט֥וּ רַבִּ֖ים וְתִרְבֶּ֥ה הַדָּֽעַת׃

כל הנמצא כתוב בספר. הרי זה מקרא קצר כל הנמצא כתוב בספר זה על ידי החלומות הכתובים בו, עד דקטילת חיותא ויקבלון מלכותא קדישי עליונין הכל יתקיים:

ואתה, סתום הדברים - שיכולת לדעתם.

וחתום הספר - שלא יראנו רק מי שראוי לראותו.

עד עת קץ - פירשתיו.

ישוטטו - כמו: ישוטטו לבקש דבר ה':

סתום הדברים. אף המעט שידעת מדברי הנבואה ההיא כתבם בדברים סתומים וברמזים:

וחתום. כתבם בספר בדברים חתומים וכפל הדבר במ״ש לזרזו ולהזהירו ביותר:

עד עת קץ ישוטטו וכו׳. עד בא עת קץ הגאולה הנה רבים ישוטטו בתנועת המחשבה להשכיל אמיתת הקץ ויתרבה הדעת לחקור ביותר וכאומר הנה יחקורו עד עת הקץ ולא ידעו מאומה אבל בבוא העת אז יופקחו עיני כל להבין רמזי זמן הגאולה:

ישוטטו. ענין התנועה אנה ואנה כמו שוטטו בחוצות ירושלים (ירמיהו ה׳:א׳) והושאל על תנועת המחשבה:

ואתה דניאל, מפני שידע שהזמן רחוק מאד, א"ל שיהיו הדברים סתומים עד עת קץ, כי לא יעלה על מחשבתם שהזמן רחוק כ"כ, וכ"א יחשוב שיגיע הזמן בעת חייו, וע"כ יהיה הזמן נעלם, אבל בעת קץ יוסר הספק, וכל שיתקרב הזמן יהיה הספק מועט, כי זאת ידענו שהגאולה מוכרחת לבא קודם האלף השביעי, וא"כ בזמן הקודם היה הודאי (שהוא הזמן שכבר עבר שידענו בודאי שהוא לא היה הזמן המיועד) מועט, והספק (שהוא הזמן העתיד עד אלף השביעי) היה מרובה, אבל כל שיתקרב הזמן לאלף השביעי יהיה הודאי מרובה יותר, והספק יתמעט יותר, ועי"כ תרבה הדעת: