וָאֶשְׁמַ֞ע אֶת־הָאִ֣ישׁ ׀ לְב֣וּשׁ הַבַּדִּ֗ים אֲשֶׁ֣ר מִמַּ֘עַל֮ לְמֵימֵ֣י הַיְאֹר֒ וַיָּ֨רֶם יְמִינ֤וֹ וּשְׂמֹאלוֹ֙ אֶל־הַשָּׁמַ֔יִם וַיִּשָּׁבַ֖ע בְּחֵ֣י הָעוֹלָ֑ם כִּי֩ לְמוֹעֵ֨ד מֽוֹעֲדִ֜ים וָחֵ֗צִי וּכְכַלּ֛וֹת נַפֵּ֥ץ יַד־עַם־קֹ֖דֶשׁ תִּכְלֶ֥ינָה כׇל־אֵֽלֶּה׃

ואשמע - הטעם שישבעו בדבר עומד כמו: אחת נשבעתי בקדשי הוא היכל הקדש והוא השמים, כמו: כי אשא אל שמים ידי כבר פירשתיו, כי מלך עולם נצח חי העולמים הוא השם המחיה הכל. והטעם המעמידם כמו החיים לאדם, וככה ואתה מחיה את כולם.

ואשמע. שמעתי את האיש וכו׳ שהיה מדבר:

וירם ימינו וגו׳. כדרך הנשבעים וכמ״ש הרימותי ידי אל ה׳ (בראשית יד):

בחי העולם. בה׳ שהוא מחיה העולם ומעמידו:

למועד מועדים וחצי. לזמן שני זמנים וחצי זמן:

וככלות. וכאשר יכלה נפוצות כח עם קודש ר״ל כאשר ימורק העון ותכלה מהם נפצות הכח שהיה להם בקושי הגולה ויקבלו ישראל את המלוכה בארץ ישראל:

נפץ. ענין הרצוץ עם הפיזור כמו ונפוץ הכדים (שופטים ז):

יד. ענין כח שהוא ביד:

ואשמע שהאיש נשבע, כי הגאולה תלויה בשני זמנים, זכו אחישנה לא זכו בעתה, ולא יכול לשבע שלא תהיה הגאולה קודם לזה כי יוכל להיות שיזכו קודם, רק נשבע שלא יתאחר מזמן הזה ושאז יכלו הצרות הנאמרים למעלה, ולפי' רי"א שאז תכלינה ממשלות ישמעאל בעצמו, ודבר הנאמר בשבועה א"א שישונה בשום אופן, כי הוא הזמן האחרון שמוכרחים להגאל אז, וכבר בארתי זמן הזה למעלה במ"ש עדן ועדנים ופלג עידן. א"ל אחר שיכלו מועד ומועדים וחצי מן הזמן הכולל, ובעת שיכלה נפץ יד עם קדש, דהיינו זמן פיזור עם קדש ונפוצתם מה שאזלת יד ואפס עצור ועזוב, אז תכלינה כל אלה, והרי"א פי' שתכלינה ממשלות השרים העומדים על שפת היאור, כי אז תתחיל מלכות שמים, כמ"ש למעלה במחזה הראשונה וליה יהיב שלטן ויקר: