לָ֣ךְ ׀ אֱלָ֣הּ אֲבָהָתִ֗י מְהוֹדֵ֤א וּמְשַׁבַּח֙ אֲנָ֔ה דִּ֧י חׇכְמְתָ֛א וּגְבוּרְתָ֖א יְהַ֣בְתְּ לִ֑י וּכְעַ֤ן הֽוֹדַעְתַּ֙נִי֙ דִּֽי־בְעֵ֣ינָא מִנָּ֔ךְ דִּֽי־מִלַּ֥ת מַלְכָּ֖א הוֹדַעְתֶּֽנָא׃

לך - בעבור היות אבותי נביאים ולא כן אבות גוים אחרים, שנתת לו חכמה גבורה על כל חכמים.

ואמר: הודעתני - כי לו לבדו נודע הסוד.

ואמר: די בעינה - הוא וחביריו, כאומר: לא בזכותי לבדי הודעתני זה הסוד.

ואמר: הודעתנא - כי הוא הודיעם:

מהודא. מודה ומשבח אני:

וגבורתא. התגברות כח השכל:

יהבת לי. נתת לי:

וכען. ועתה הודעת לי את אשר שאלתי ממך אשר דבר המלך הודעת לי ר״ל הנה עתה הוספת לעשות עמדי חסד רב לגלות לי הדבר הזה:

לך אלהי אבותי מודה ומשבח אני שנתת לי חכמה וגבורה, ועתה הודעתני מה שבקשנו ממך שתודיע לנו דבר המלך, אחר שנתן הודאה כללית על חפץ ויכולת וחכמת ה' הכללית, מצד ההופעה שהשיג עתה איך ה' צופה ופועל עד סוף כל הדורות, נתן הודאה פרטית על החנינה שחנן אותו ביחוד, והקדים שמצד זכות אבותיו מבית דוד נתן לו חכמה וגבורה לעמוד בהיכל מלך, ועתה חנן אותו במה שהודיע לו דבר המלך וסודו, ואמר הודעתני בלשון יחיד, ובעינא והודעתנא בלשון רבים, כי הוא וחבריו בקשו שיודיע להם, וה' הודיע רק לו ביחוד בזכות אבותיו שהיו שרי קדש והנבואה דבוקה בם ובזכות תפלת חבריו: