וְדִֽי־חֲזַ֜יְתָה רַגְלַיָּ֣א וְאֶצְבְּעָתָ֗א (מנהון) [מִנְּהֵ֞ן] חֲסַ֤ף דִּֽי־פֶחָר֙ (ומנהון) [וּמִנְּהֵ֣ין] פַּרְזֶ֔ל מַלְכ֤וּ פְלִיגָה֙ תֶּהֱוֵ֔ה וּמִן־נִצְבְּתָ֥א דִֽי־פַרְזְלָ֖א לֶֽהֱוֵא־בַ֑הּ כׇּל־קֳבֵל֙ דִּ֣י חֲזַ֔יְתָה פַּ֨רְזְלָ֔א מְעָרַ֖ב בַּחֲסַ֥ף טִינָֽא׃

ודי, חסף די פחר - כלי חרס היוצר והנה פירש בעבור זה מלכו פליגא.

נצבתא - כמו כח.

מערב - כמו: ויתערבו בגוים.

ודי חזיתה. ואשר ראית הרגלים והאצבעות מהם היו חרס של היוצר ומהם ברזל:

מלכו. הפתרון הוא שתהיה מלכות חלוקה בקצת המקומות יתחזקו כברזל חיל רומה ובקצת המקומות יהיו חלושים חיל רומה כחרס הזה כאשר עודנו היום:

ומן נצבתא. אבל הכח והיכולת של הברזל תהיה בכולם ר״ל המקומות החזקות שבה יעזרו בכח ידיו את החלושות לבל יכלו אותם מי מע״פ האדמה:

כל קבל. ר״ל בעבור אשר ראית הברזל מעורב בחרס העשוי מטיט (כי ראה ברזל וחרס מעורב יחד במקום אחד ועם לא נזכר למעלה) וכאומר הנה זה יורה שהחזקות יעזרו להחלשות בעבור הערוב אשר יהיה בהם וכאשר יפרש למטה:

די פחר. של יוצר חרס ובדרז״ל במני דפחר׳ (תענית ז):

נצבתא. ענין נטיעה כמו מצבת בם (ישעיהו ו׳:י״ג) ור״ל הכח והיכולת ע״ש שהנטיעה היא כח הפירות והעלין:

ודי חזיתא, הנה במלכות הזה הרביעית שציירו בשוקים ורגלים שהם שני פרקי הרגל האחרונים, ראה שהשוקים כולם מברזל, אולם פרקי הרגלים והאצבעות ראה מהם חרס של יוצר ומהם ברזל, והוא כי מלכות הרומיים תהיה תחלה כולה תקיפא כברזל, וצייר במלכות הזה שני שוקים, כי נחלקה לשני ממלכות ישמעאל ואדום והיו כברזל, עד שהגיעו אל הרגלים, וז"ש מלכות פליגא תהוה, ומאז היו תמיד א' של ברזל וא' של חרס, כי אחד יתגבר תמיד וא' יחלש, ולכן לא באר איזה רגל יהיה של ברזל ואיזה יהיה של חרס, כי לא היה זה קבוע, שפעם גברו ראשונים ופעם גברו אחרונים, עוד ראה כי מן נצבתא, ר"ל מן חוזק של ברזל יהיה בה גם בהחרס, כל עומת שראית ברזל מעורב בחרס היוצר, ור"ל שגם במלכות שיהיה חלש ימצא בו קצת גבורים מעורבים בין החלשים: