עָנֵ֤ה מַלְכָּא֙ וְאָמַ֔ר מִן־יַצִּיב֙ יָדַ֣ע אֲנָ֔ה דִּ֥י עִדָּנָ֖א אַנְתּ֣וּן זָבְנִ֑ין כׇּל־קֳבֵל֙ דִּ֣י חֲזֵית֔וֹן דִּ֥י אַזְדָּ֖א מִנִּ֥י מִלְּתָֽא׃

ענה - באמת יודע אני כי העת אתם קונים, והטעם אתם דוחים את השעה בעבור שראיתם כי מלה יוצאה מפי והיא קיימת והוא אם החלום לא תודיעוני אחת היא דתכם, הדת שנתתי, שתהרגון ודל"ת הזדמנתון תחת תי"ו התפעל. ויאמר ר' מרינוס: כי כן מלת הזכו כמו הזדכו. ולא יתכן להיותו מבנין נפעל בעבור דגשות הכ"ף. ור' משה הכהן ספרדי אמר: כי הוא בנין התפעל ודגשות הזיי"ן להתבלע התי"ו והוא התזכו וזהו הנכון בעיני.

מן יציב. באמת יודע אני אשר בעת הזאת אתם נמכרים ונמסרים למיתה:

כל קבל. כל כנגד ר״ל בעבור אשר ראיתם אשר הלך ממני דבר החלום ועכ״ז תאמרו שאגיד לכם החלום:

יציב. ענין אמת וכמוהו רבים בזה הספר ובתפלה אמת ויציב והוא מלשון דבר הניצב ועומד ומתקיים:

השאלות:(ח - ט) מ"ש די עדנא אתם זבנין, וכן מ"ש בפסוק ט' נתקשו המפרשי' בפירושו?: ענה המלך ואמר באמת יודע אני כי זמן אתם קונים, יען שראיתם שהדבר הלך ממני, ר"ל אני רואה שאתם רוצים להרויח זמן, שבתוך כך תבקשו איזה תחבולה להנצל, אחר שאתם רואים שאני א"א עוד שאזכור את החלום, ושלא אזכור גם אח"כ, ולא תרויחו רק זמן להנצל: