עֲנ֗וֹ שַׁדְרַ֤ךְ מֵישַׁךְ֙ וַעֲבֵ֣ד נְג֔וֹ וְאָמְרִ֖ין לְמַלְכָּ֑א נְבֽוּכַדְנֶצַּ֔ר לָֽא־חַשְׁחִ֨ין אֲנַ֧חְנָא עַל־דְּנָ֛ה פִּתְגָ֖ם לַהֲתָבוּתָֽךְ׃

ענו, לא חשחין - לא צריכין אנו להשיבך, כי אלהינו שאנחנו עובדים כמו פולח ובוקע, בארץ יכול להצילנו מכבשן האש, גם מידך אם ירצה והנה אם לא יציל ידוע יהיה לך.

ענו. השיבו חנניה מישאל ועזריה ואמרו למלך:

נבוכדנצר. אתה נ״נ ולא קראוהו בשם מלך כאומר בדבר זה לא תמלוך עלינו ולא תמשול בנו:

לא חשחין. אין אנחנו חוששין על הפחד הזה להשיבך אמרי רצוי וטענות:

חשחין. כמו חוששין הידוע בדרז״ל:

ענו חנניה מישאל ועזריה ואמרו למלך, אתה נבוכדנצר אין אנו חוששים, [לחשוב ולטול עצה] להשיבך על דבר זה, ר"ל על דבר זה האחרון, שאמרת שאין בכח אלהי להציל, התשובה מוכן ושגור בפינו, (וקראו אותו בשם נבוכדנצר, כאומר בדבר הזה אינך מלך עלינו, שאתה מושל על גויתנו ואדמתנו לא על נשמתנו בענין הנוגע לדת), כי יש אלהים שאנחנו עובדים אותו, שיכול להציל מן הכבשן, ומידך המלך יציל, ר"ל שהאלהים יכול להציל וגם יציל, ולא לבד מן הכבשן, כי גם יכול להציל מידך שלא תוכל להשליך אותנו אל האש כלל, והמפרשים פירשו שלא לבד שיציל מן האש, שגם מידך שאתה בעל בחירה וההצלה מיד בעל בחירה קשה יותר, יציל: