וְכָרוֹזָ֖א קָרֵ֣א בְחָ֑יִל לְכ֤וֹן אָֽמְרִין֙ עַֽמְמַיָּ֔א אֻמַּיָּ֖א וְלִשָּׁנַיָּֽא׃

וכרוזא - המעביר קול בחיל. אמר יפת: כי עמים יש להם אלהים ואומים בלא תורה ולשונות, מהם תורה אחת להם ולא לשון אחד, או באין תורה.

וכרוזא. וכרוז קרא בכח ר״ל בהרמת קול גדול:

לכון. וזהו דבר הכרוז לכם אומרים ומזרזים אתם עממיא וכו׳:

וכרוזא. ענין השמעת הדבר לרבים:

עממיא. הם האומות שיש להם אלוה ותורה:

אומיא. הם בלא אלוה ובלא תורה:

ולשניא. הם החלוקים בלשונותם בין מבני אלוה ותורה ובין זולתם:

וכרוזא, והכרוז קרא בכח, לכם אומרים העמים והאומות והלשונות, דבר זה י"ל שתי פנים, א] שר"ל לכם אומרים ופוקדים, לכם אתם העמים והאומות והלשונות, שהגם שלא היו שם כל העמים רק שריהם, באשר השרים הם המורשים מכל העמים והעומדים במקומם דומה כאלו כל העמים נמצאים פה, ולהם קורא הכרוז שישתחוו אל הצלם. וגם יש בו כונה שניה, שר"ל העמים והאומות והלשונות אומרים לכם אל השרים, שאמר אל השרים הנצבים, דעו שהעמים כולם אומרים לכם שתשתחוו אל הצלם בשמם ובכחם ובשליחותם, ר"ל שמה שתשתחוו לא יהיה מצדכם לבד, רק מצד שליחות כללי ואמירת כל העמים והאומות והלשונות. ויש הבדל בין עם ואומה ולשון, כי כל עם ועם י"ל מושל מיוחד, וכל אומה ואומה מופרדת בדת מיוחד, וכל לשון מופרד בשפה ולשון מיוחדת, בענין שהיו שם השרים המושלים במדינות מצד הממשלה, וכהני כל דת מצד הדת, וראשי כל לשון מצד הבדלם ללשונותיהם: