אֱדַ֨יִן דָּֽנִיֵּ֜אל דִּֽי־שְׁמֵ֣הּ בֵּלְטְשַׁאצַּ֗ר אֶשְׁתּוֹמַם֙ כְּשָׁעָ֣ה חֲדָ֔ה וְרַעְיֹנֹ֖הִי יְבַהֲלֻנֵּ֑הּ עָנֵ֨ה מַלְכָּ֜א וְאָמַ֗ר בֵּלְטְשַׁאצַּר֙ חֶלְמָ֤א וּפִשְׁרֵא֙ אַֽל־יְבַהֲלָ֔ךְ עָנֵ֤ה בֵלְטְשַׁאצַּר֙ וְאָמַ֔ר מָרִ֕אי חֶלְמָ֥א (לשנאיך) [לְשָֽׂנְאָ֖ךְ] וּפִשְׁרֵ֥הּ (לעריך) [לְעָרָֽךְ]׃

אדין אשתומם - השתומם שעה אחת.

מרי - אדוני.

לערך - כמו: ויהי עריך וזה דרך מוסר עם המלך. ויש אומרים: כי לבו לשם ואין צורך, כי נכון הוא כמשמעו.

אשתומם. עמד מושתק ובתמהון כערך שעה אחת ומחשבותיו הבהילו אותו:

חלמא. החלום והפתרון אל יבהילו אותך וכאומר הלא לא עליך המה:

מרי. אדוני החלום יקיים בשנאך והפתרון באויבך והוא כפל ענין במ״ש:

אשתומם. ענין תמהון ושתיקה כמו משמים בתוכם (יחזקאל ג):

לערך. לשונאך כמו ויהי ערך (ש״א כה):

אדין, אז דניאל אשר שמו בלטשאצר השתומם כשעה אחת ורעיוניו מבהילים אותו, כי התירא מלהגיד לו הפתרון שמורה על רעתו פן יחרה אפו בו ענה המלך ואמר החלום ופתרונו אל יבהיל אותך, הבטיח לו שלא יגיע לו נזק אם יגלה לו הרעה העתידה עליו, וכבר הרגיש נבוכדנצר בנפשו שהוא חלום רע, כי ממה שנאמר לו בסוף ידע שהאילן מורה עליו ועל מלכותו, שהיה חלום הנפתר בתוך חלום כמו שיתבאר, ענה דניאל ואמר דני חלמא לשנאך ופשריה לאויבך, שבהם יתקיים החלום והפתרון, והאויב גדול מן השונא בו יתקיים הפתרון, והשונא יחלום חלומות רעים ומבהילים כאלה: