וְלָ֣ךְ טָֽרְדִ֣ין מִן־אֲנָשָׁ֡א וְעִם־חֵיוַ֣ת בָּרָא֩ לֶהֱוֵ֨ה מְדֹרָ֜ךְ וְעִשְׂבָּ֥א כְתוֹרִ֣ין ׀ לָ֣ךְ יְטַֽעֲמ֗וּן וּמִטַּ֤ל שְׁמַיָּא֙ לָ֣ךְ מְצַבְּעִ֔ין וְשִׁבְעָ֥ה עִדָּנִ֖ין יַחְלְפ֣וּן (עליך) [עֲלָ֑ךְ] עַ֣ד דִּֽי־תִנְדַּ֗ע דִּֽי־שַׁלִּ֤יט (עליא) [עִלָּאָה֙] בְּמַלְכ֣וּת אֲנָשָׁ֔א וּלְמַן־דִּ֥י יִצְבֵּ֖א יִתְּנִנַּֽהּ׃

ולך. ואותך יגרשון מן אנשים ועם חית השדה יהיה מושבך ויאכילו אותך עשב כמו הבקרים ובטל השמים יכבסו אותך ושבעה שנים יעברו עליך בגזרה זו עד אשר תדע אשר העליון מושל במלכות אנשים ולמי אשר יחפוץ יתן אותה:

יטעמון. מלשון טעימה ואכילה:

ולך טרדין מן אנשא, וא"כ אין הנמשל על מלכותך שהמלכות לא יובטל כי בנו מלך תחתיו בעל ההיא, רק עליך, שע"ז יצדק מ"ש שיתנו לך עשב ושתהיה כחיה, ומ"ש ושבעת עדנים יחלפון הוא עד די תנדע די שליט עלאה במלכות אנשא, שבעידן השביעי תבא לידי הכרה זו, כי בכל עידן תלה הדבר בא' מז' כוכבי לכת עד שכלו ז' עדנים שאז הוחזר לשכלו והכיר שהכל מן האל העליון: