לִקְצָ֥ת יַרְחִ֖ין תְּרֵֽי־עֲשַׂ֑ר עַל־הֵיכַ֧ל מַלְכוּתָ֛א דִּ֥י בָבֶ֖ל מְהַלֵּ֥ךְ הֲוָֽה׃

לקצת. לסוף שנים עשר חודש על היכל המלך אשר בבבל היה נ״נ הולך ומטייל:

השאלות:(כו) לענין מה אמר הלא דא היא בבל רבתי מה רצה בזה?:

לקצת ירחין תרי עשר, שעד כלות השנה התירא מן החלום ולא יצא לחוץ כי נכנע מלפני ה', אבל כאשר ראה שהקיפה השנה ולא באתהו רעה, חשב כי נתבטלה הגזירה, כמ"ש כי לימים רבים הוא נבא, ויצא אל היכל המלכות מה שלא עשה כל השנה: