(ואנתה) [וְאַ֤נְתְּ] בְּרֵהּ֙ בֵּלְשַׁאצַּ֔ר לָ֥א הַשְׁפֵּ֖לְתְּ לִבְבָ֑ךְ כׇּל־קֳבֵ֕ל דִּ֥י כׇל־דְּנָ֖ה יְדַֽעְתָּ׃

ואנת. ואתה בנו בלשאצר לא הכנעת לבך בעבור אשר ידעת כל זאת:

ואנת, ואתה שאתה בנו וידעת מכל זה והיה לך לקחת מוסר ממה שקרה לאביך, בכ"ז לא די שלא השפלת לבבך, כי עוד התרוממת על מאריה שמיא כאלו נצחת אותו וחללת כלי ביתו, וחושב כל מה שפשע בזה כמו שהתבאר למעלה (פסוק ב' ג' ד'), וביותר שנתן שבח לאלהי כסף וזהב ולא לאלהים שנשמתו בידו, וכל דרכיו מיוחסים לו: