וּמִלִּ֗ין לְצַ֤ד (עליא) [עִלָּאָה֙] יְמַלִּ֔ל וּלְקַדִּישֵׁ֥י עֶלְיוֹנִ֖ין יְבַלֵּ֑א וְיִסְבַּ֗ר לְהַשְׁנָיָה֙ זִמְנִ֣ין וְדָ֔ת וְיִתְיַהֲב֣וּן בִּידֵ֔הּ עַד־עִדָּ֥ן וְעִדָּנִ֖ין וּפְלַ֥ג עִדָּֽן׃

ומלין. והוא ידבר דברי חרוף מול העליון ואת ישראל קדישי עליונים ישחית כי רוב בני הגולה המה במלכות ישמעאל:

ויסבר. ויחשב לשנות מישראל זמן המועדים ומשפט התורה ויהיו מסורים בידו עד עת וחוזר ומפרש כמה היא העת ואמר שהעת יהיה עדן ועדנין ופלג עדן ר״ל שתי שנים וחצי שנה יהיו מסורים בידו:

יבלא. מל׳ בליה והפסד:

ויסבר. ענין מחשבה ובדרז״ל סברוהו רבנן:

עדן. כן התרגום של עת ושל שנה:

ולקדישי עליונין יבלא, שבימי רדיפת הדת, וכאשר עמד הקרן זעירא נביא הישמעאלים, כלו כמה צדיקים וקדושי עליון, ויסבר להשניא זמנין ודת, שמחמד נותן דת הישמעאלים שינה את הדתות, והעביר את המועדות. ויתיהבון בידה עד עדן ועדנין ופלג עדן, אחר שסתם ולא פירש איזה עדן, בודאי כיון על עת ידוע, והוא או ארבע מאות שנה מועד גלות מצרים, או ת"י שנה זמן שעמד מקדש ראשון, וכן פי' חז"ל וכל הקדמונים, רק שהם פירשו פלג עדן חצי זמן מארבע מאות או מת"י שנה, ולפ"ז כלו כל הקצים, והאמת הוא שפי' פלג עדן חצי זמן הכולל של עדן ועדנים, ואם נחשוב העדן ד' מאות שנה, שלשה עדנים הם אלף מאתים, וחצי עדן הוא שש מאות שנה, סה"כ ח"י מאות שנה, ויגיע הזמן בשנת תרכ"ח, שאז יכלו ח"י מאות שנה מזמן חורבן בית קדשנו ע"י הרומיים, רק זמן זה לא יתאים עם יתר הזמנים שיבואו בספר הזה, ומוכרח שהעדן הוא ת"י שנה כזמן עמידת בית ראשון, שלשה עדנים הם אלף ר"ל שנה, וחצי עדן הוא תרט"ו, סה"כ אלף שמונה מאות מ"ה שנה, ויגיע זמן הקץ בשנת תרע"ג, והוא מתאחד עם יתר המועדים הבאים בספר כמו שיתבאר, וזמן זה בא שנית בסי' י"ב שאמר המלאך לדניאל כי למועד מועדים וחצי תכלינה כל אלה, ואחר שהזמן סתום, וזמנים הידועים בימי דניאל היו שתים ארבע מאות ות"י, לא רחוק כי לכן הוכפל הדבר להודיע שכיון על ב' הזמנים שלמועד מועדים וחצי מזמן של ארבע מאות שהוא בשנת התרכ"ח תהיה ההתחלה, והדבר ימשך עד מועד מועדים וחצי מזמן השני הידוע שהוא ת"י של בית ראשון, ויגיע אחרית הדבר בשנת תרע"ג: