אֲדֹנָ֗י כְּכׇל־צִדְקֹתֶ֙ךָ֙ יָֽשׇׁב־נָ֤א אַפְּךָ֙ וַחֲמָ֣תְךָ֔ מֵעִֽירְךָ֥ יְרוּשָׁלַ֖͏ִם הַר־קׇדְשֶׁ֑ךָ כִּ֤י בַחֲטָאֵ֙ינוּ֙ וּבַעֲוֺנ֣וֹת אֲבֹתֵ֔ינוּ יְרוּשָׁלַ֧͏ִם וְעַמְּךָ֛ לְחֶרְפָּ֖ה לְכׇל־סְבִיבֹתֵֽינוּ׃

ככל צדקותיך. כפי דרך צדקותיך:

כי בחטאינו וכו׳. ר״ל לא מקוצר ידך המה לחרפה רק בעבור כי אנפת בנו בחטאינו וכו׳ לזה ירושלים ועמך לחרפה וכאשר ישוב אפך לא נהיה עוד לחרפה:

לכל סביבותינו. כולם מחרפים אותנו:

השאלות:(טז - יט) כל הענין ארוך וכפול?:

ה' ככל צדקותיך, כמו הצדקה שעשית לנו מקודם הגם שלא היינו ראויים, רק עשית מצד הצדקה העליונה, שגדרה שלא תשקיף על המעשים והזכות, כן ישב נא אפך וחמתך, א] תעשה זאת למען ירושלים והר ציון, וז"ש מעירך ירושלם והר קדשך כי הלא בחטאינו ירושלם ועמך לחרפה ויש חילול השם: